<h1>רי"ץ גיאת הלכ' סוכה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
למעלה מעשרים אמה בין שהדפנות מגיעות לסכך בין שאינן מגיעות לסכך בין בסוכה קטנה בין בסוכה גדולה לעולם פסולה. ושאינה גבוה עשרה טפחים נמי פסולה.
<h2>דף ג.</h2>
מי שהיה ראשו (ובו) [ורובו] בסוכה גדולה ושולחנו בתוך ביתו ב"ש אומר לא יצא ובית הלל אומרים יצא והיכי דמי כגון דיתיב אפומא דמטללתא ושולחנו בתוך הבית וב"ש סברי גזרינן שמא ימשך אחר שולחנו וב"ה סברי לא גזרינן וסוכה קטנה שאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין. אמר רב שמואל בר רב יצחק הלכה צריכה שתהא מחזקת כדי ראשו ורובו ושלחנו כמאן כב"ש ולא תזוז מנה. ובירושלמי לא סוף דבר שלחנו אלא אפילו כדי שולחנו וכמה הוא טפח.
ונשאל מרבינו האיי הא דתנן מי שהיה ראשו ורובו בסכה ושולחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין ובית הלל מכשירין הא סוכה דסמיכא לבית דבעי למהוי מיעוט גופו בבית וראשו ורובו בסכה היכי דמי אי צריך למיעבד דופן בבית כדי שיהא מחיצה לסוכה אי מותר להשתמש בכולה ביתא. והשיב הוי יודע כי זה שאמרו ראשו ורובו בסכה ושאר גופו בבית לא בבית שהוא במקום [דופן מג'] דפנות של סוכה אלא בית (הוא) שהוא סמוך (לפסח) [לפתח] הסכה כגון בית שיש לו ב' פתחים נכנסין לו מפתח אחד ויוצאין אל הסכה מפתח אחר או בית שיש בתוכו ארובה בהכשר סוכה וסכך שם ועשה דפנות כהלכתן שנמצא שאר גופו בתוך הבית ולאו דוקא שיהא שאר גופו בתוך הבית אלא אפילו בחצר מגולה תחת השמש כשרה היא אבל אם היה לה פתח בדרך הסכה ומצדה יש בית בדופן מדפנות שלה אין משתמשין בבית עם הסכה ואם משתמש הרי זו פסולה אלא מפסיקין הבית מן הסכה במחיצה כדי שיעמדו ג' דפנות כהלכתן. ואנו אומרים דלא מיפסלא סוכה כשמשתמשת עם הבית אי נמי כשהיה פתח בית פתוח לתוכה ועוברין דרך עליה דסוכה לאו כהר הבית היא ולא כבית הכנסת היא דתנינא בהו (מגילה כח.) ולא יעשנה קפנדריאה אלא כבית דמיא שדרין בתוכה מה בית אי מעביר דרך עליה לא [איכפת לן אף סוכה נמי כל שהיא כהלכתה אי מעביר דרך עליה לא] מיפסל דמצות סוכה גופה בדירת המחויב בה תליא לדור ולאכל ולשתות בתוכה וכל היכא דנמצא דר בתוכה בין פתחי הבית פתוחים לתוכה ועוברין דרך עליה בין שמשתמשין מתוכה לבית ואיהו לא קפיד מצותה קיימת ועומדת.
ורובא דרשוותא סברי דהלכתא כבית שמאי בהני תרתי בין בסכה גדולה בין בסכה קטנה ואע"ג דאוקמוה רבנן בשטה דאמר אביי ר' יאשיה ור' יהודה ור' שמעון ורבן גמליאל ובית שמאי ור' אליעזר ואחרים כולהו סבירא להו דסוכה דירת קבע בעינן כו' בית שמאי דתנן מי שהיה ראשו ורבו בסוכה וכולי וקיימא לן דבכל שיטה לית הלכתא כוותיה ואעפ"כ קסברי רשוותא דהלכתא כבית שמאי ולאו מטעמיה. ואף אנו היינו סוברין כך עד שנתגלה לנו דבשני דברים נחלקו ב"ש וב"ה אחד בסוכה גדולה ואחד בסוכה קטנה ובקטנה הוא דעמדה הלכה כמותו דאמרינן הלכתא צריכה שתהא מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו אבל בסוכה גדולה לא נפסקה הלכה כמותו אלא היא גופה הועמדה בשטה לומר שאין הלכה כמותן אלא כבית הלל דאמרינן (סוכה ז:) בית שמאי דתנן מי שהיה ראשו ורובו בסכה וראיה גדולה לדבר דהתם בברכות אמרינן רב יוסף אמר עשה כדברי בית שמאי לא עשה כלום דתנן מי שהיה ראשו ורבו בסכה כולי ש"מ אין הלכה כבית שמאי אלא כבית הלל.
<h2>דף ד.</h2>
היתה גבוהה מכ' אמה ומעטה בכרים וכסתות וכיוצא בהם לא הוי מיעוט בטל דעתו אצל כל אדם לפי שאין דרכן לבטלן וליתן כרים וכסתות במקום עפר וצרורות. תבן ובטלו הוי מיעוט וכל שכן עפר ובטלו תבן ואין דעתו לפנותו ועפר סתם מחלוקת דר' יוסי ורבנן ר' יוסי סבר הוי מיעוט ורבנן סברי לא הוי מיעוט והלכה כחכמים. עלו בה עשבים אין ממעטין בה. (ירושלמי). היו הוצי הסכך יורדין לתוך עשרים אם צלתן מרובה מחמתן הרי הוא כסכך העומד בתוך עשרים וכשרה ואם לאו פסולה.
היה מקצת סכך למעלה מעשרים אמה ומקצתו למטה מעשרים אמה כשרה. מקצת סכך למעלה מעשרה ומקצתו למטה מעשרה פסולה חלל סכה תנן חלל מבוי תנן.
היתה גבוהה עשרה טפחים והיו הוצין יורדין עשרה אע"פ שצלתן מרובה מחמתן פסולה דדירה סרוחה היא ואין אדם דר בכיוצא בה. היתה פחותה מעשרה וחקק בקרקעיתה להשלימה לעשרה אם יש משפת חפירה ולדופן ג' טפחים פסולה פחות משלשה טפחים כשרה והוא שיהיה משך החקק כשיעור משך סוכה דאמרינן (עירובין ה.) גבי מבוי היה פחות מעשרה טפחים (כשרה) [וחקק] בו להשלימו לעשרה טפחים כמה חוקקין כמה דצריך ליה אלא מושכו בכמה רב יוסף אמר בארבעה אביי אמר בד' אמות התם גבי מבוי (הוד) [הוא] דפליגי דמר סבר בהכי סגי ליה ומר סבר בהכי סגי ליה אבל (הכי) [הכא] לדברי הכל שיעור סוכה קטנה הוא דבעי.
בנה בה אצטבה כנגד דופן האמצעי שכנגד הפתח על פני כולה ויש בה הכשר סוכה כשירה דכיון שעל פני כולה היה הוו ליה דפני הסכה שמשני צדדיה דפנותיה ובלבד שתהא עומדת בד' אמות של דופן האמצעי. בנאה מן הצד אם יש משפתה ולדופן ד' אמות פסולה פחות מד' אמות כשרה דאמרינן דופן עקומה אע"פ שאינה עומדת מצד האצטבה אלא רחוקה הימנה אמרינן דופן עקומה וכשרה. בנאה באמצע אם יש משפתה ולדופן לכל רוח ורוח ד' אמות פסול פחות מד' אמות כשירה דכי היכי דאמרינן דופן עקומה מרוח אחת הם הכי אמרינן לכל רוח ורוח וכשרה. ובלבד (ל)שלא תהא איצטבה גבוהה עשרה אבל גבוהה עשרה רשות (אחרים) [אחרת] היא.
<h2>דף ד:</h2>
בנה בה עמוד גבוה י' אע"פ שעמוד בתוך ד' אמות של דפנות ויש בה הכשר סוכה פסולה דבעינן מחיצות הניכרות וליכא דכיון שחלק רשות לעצמו לא מתכשר אלא במחיצות דפני הסוכה [ו]כיון שמרוחקין ממנו אינם נכרין [לא אמרינן] גוד אסיק מחיצתא דהיכא אמרינן גוד אסיק מחיצתא במחיצות הסמוכות והנכרות אנו רואים אותם כאלו הם נמשכות ועולות למעלה אבל במרוחקות שאינן נכרות לא.
(נועץ) [נעץ] ד' קונדסין בארץ וסכך על גבן ר' יעקב אמר כל שאילו (יסלקו) [יחלקו] ויש בהן טפח לכאן וטפח לכאן נדון משום תיומד ואם לאו אין נדון משום תיומד וחכמים אומרים שתים כהלכתן ושלשית אפילו טפח. וכי נעצן באמצע הגג נמי כארץ דמו. נעצן על שפת הגג וסכך עליהן הוי בה רב הונא ורב נחמן רב הונא סבר בהא פליגי ר' יעקב ורבנן לר' יעקב כשירה דאמרינן גוד אסיק מחיצתא ואנו רואים מחיצות החצר כאלו הן משוכות למעלה וסתומות ונמצאת סוכה בדפנותיה ולרבנן פסולה דלא אמרינן גוד אסיק מחיצתא ורב נחמן אמר באמצע הגג מחלוקת. ואיבעיא להו לרב נחמן באמצע הגג מחלוקת אבל על שפת הגג דברי הכל כשירה או דלמא בין בזו בין בזו מחלוקת תיקו. הכי(א) גרסא דילן. ורבנו שרירא לא גריס הדין ביעייא אלא רב נחמן אמר באמצע הגג מחלוקת אבל על שפת הגג דברי הכל כשרה ופסיק לה הכי. עכשיו ק"ל דבאמצע הגג [אין] הלכה כר' יעקב דמכשיר ובשפת הגג פליגי רב הונא ורב נחמן לרב הונא דאמר פסולה שסובר כי בזו חלוקתן (הלכה) [והלכה] כרבנן דפליגי ולרב נחמן כשרה בשפת הגג דברי הכל כשרה. ורב ישראל הכהן גריס נמי הכי ופסק לה כרב נחמן ולמנקט במלתא דאסתפקו בה גרסי לחומרי טפי עדיף.
<h2>דף ו:</h2>
ושאין לה ג' דפנות פסולה הא יש לה ג' דפנות כשרה כהלכתן ושלישית אפילו טפח ור' שמעון אמר ג' כהלכתן ורביעית אפי' טפח. בירושלמי טעמייהו דרבנן ור' שמעון מהדין קרא (ישעיה ה') וסוכה תהיה לצל יומם מחורב הרי אחת למעלה ולמחסה ולמסתור הרי שנים מזרם וממטר רבנן אמרי אחת ור' שמעון אמר שתים והלכה כרבנן.
<h2>דף ז.</h2>
אותו טפח היכן מעמידו אמר רב מעמידו כנגד היוצא אמרי ליה רב כהנא ורב אסי ויעמידנו כנגד [ראש] תר אשתק רב. אתמר אמר שמואל משמי דלוי (מעמדו) [מעמידו] כנגד היוצא. ר' שמעון אמר ר' יהושע בן לוי (עשה) [עושה] טפח שוחק ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן. הכי לישנא דגמרא. והוו רשוותה, בפירושיה ובמסקנא דהלכתא. מר רב נחשון סבר האי סוכה יש לה ב' דפנות דעריבן ושתי רוחות פרועות מן הפתח ומן הצד הלכך אותו טפח מעמידו כנגד היוצא שהוא בקצה דופן האמצעי כדי שיהא לה זוית אחרת וקרי לה יוצא מפני שהוא פרוע ורב כהנא ורב אסי אמרי מוקים לה כנגד ראש תור כדי שיהא יוצא צורת הפתח. ופסיקא הלכתא כרב כהנא ורב אסי דהא שתיק להו רב וקבלה מנייהו ודלוי ודבי מדרשא ליתא כלל. ודר' סימון משמיה דר' יהושע בן לוי נמי ליתה דכיון דאיכא רב כהנא ורב אסי ורב דקבלה מיניהו ורבא נמי כותיהון סבירא ליה הלכתא כותהון. ומר רב נטרונאי גאון נמי הכי סברה ופסקה. ומר רב שרירא ומר רב האיי מפרשי מעמידו כנגד היוצא מקום הפתח כדי שיהיה כנגד (קציה) [קצה] הדופן היוצא. וכבר עמד לנו שאין כשר שתהא דופן זו שהוגרעה ועמדה על טפח דופן האמצעית שהיא כנגד הפתח שלא תהא כמבוי מפולש אלא מימין הפתח או משמאלו ונמצא שתים כהלכתן כצורה זו ד. וכנגד ראש תור דרב כהנא ורב אסי כנגד היוצא באלכסון. והכי אמרו ליה ולמה לא יעמידנו במקום אחר שלא בקצה ונמצא היוצא כנגדו בראש תור ולא (ברביע) [בריבוע] שתק רב ועמדה ההלכה שאין צריך להעמידו בקצה (ונמצא היוצא) אלא לפנים מעמידו. ופשוטן של דברי רב כהנא ורב אסי לא פורש בהן אם מעמיד אותו טפח בכל מקום שירצה בין בקצה החיצון כנגד היוצא בין (בקצת) [בקצה] הפנימי מצד הדופן ובין באמצע או מעמידו בפנים ואין מעמידו בחוץ ובא ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי ושם לו מקום קבוע שנדון בו כדופן שלם של סוכה קטנה והכין אמר עושה טפח ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן דכל פחות משלשה כלבוד דמי וידוע כי דופן שלם לסוכה קטנה ז' טפחים וכיון שמעמיד טפח שוחק בפחות מג' לזוית הרי הוא כלבוד לזוית ואף הוא כלבוד לג' טפחים אחרים כלפי חוץ נמצאו ג' טפחים מכאן וג' טפחים מכאן וטפח השוחק שבאמצע הרי שבעה. ונמצאו דברי רבי יהושע בן לוי מחזקים דברי רב כהנא ורב אסי דאמר כנגד ראש תור. וג' לשונות של רבא אע"פ שהן אומרים בתלמוד אחר דר' יהושע בן לוי דאמר עושה פס ד' על ענין זו הראשונה דשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח הן אומרין דקאמרינן רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקא עביד ליה טפח שוחק וקעביד ליה נמי צורת פתח ש"מ דבעינן טפח שוחק לא בעינן פס ארבעה ואי נמי קאי רבא לענין סוכה העשויה כמבוי כרב יהודה כולה חדא אנון. אלו דברי הגאונים אלו וכך פירושן כדי שתתבונן השמועה ותכלה ההלכה כתיקונה. סוכה זו יש לה שתי דפנות סמוכות זו לזו ושתי רוחות פרועות שתי רוחותיה הסתומות עומדות מזרח וצפון ושתי רוחותיה הפרועות מערב ודרום ופתחה עומד בדרום נמצא היוצא שבשתיהן קצי דופן המזרח הפרוע וקצי דופן [צפון] הפרוע ולדברי הכל טפח זה במקום דופן שלישית מעמידו במערב. (והיצא) [והיוצא] לדבריהם קצה דופן המזרח הפרוע וכנגדו ברבוע קצה דופן השלישית הפרוע שאין בו כלום וכנגדו באלכסון קצה הצפון הפרוע. הלכך לדברי רב מעמידו כנגד היוצא בקצה דופן שלישית במערב סמוך לדופן ולרב כהנא ורב אסי מעמידו סמוך לקיצי דופן צפונית כדי לעשות לסוכה זוית אחרת במערבית צפונית. והיינו דאמרי ליה לרב ויעמידנו כנגד ראש תור ליוצא וכיון ששמע רב את דבריהם ישרו בעיניו וראה שכך ראוי לעשות כדי שתראה כתבנית בית ושתק וקבלו על עצמו. וכי ההיא (ב"ב ס.) דהמוכר מצר ולו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר אמר רב לא קנה אלא כנגד הקצר אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב ויקנה כנגד ראש תור שתיק רב וכיון ששתק נדחו דבריו ועמדו דברי רב כהנא ורב אסי ודלוי. ודבי מדרשא אליביה דרב היתה וליתא. זהו פירוש דברי גאונים הללו ומכוונים ועולים על לב השומע וכפיהם אנו סוברים ועושים (ודר') [וכדר'] סימון משום ר' יהושע בן לוי אנו סוברים כי כרב כהנא ורב אסי סבר ולפרש את סתם דבריהם בא וכך אמרו בודאי להעמידו כנגד ראש תור נאה. וכך פירוש העמדתו שמביא טפח שוחק ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן כדי שיראה כתבנית דופן ולא שיחשב כדופן שלם של שבעה טפחים כמו שאמרו גאונים הללו שאין אנו אומרים שני לבודים משתי רוחות אלא במקום שיש עומד מכאן ועומד מכאן ורוח בנתים לבוד כאלו דבוק בעומד מזה ודבוק בעומד מזה ונמצא כסתום אבל לבוד לא אמרינן כתפוח (יש מגיהין "בפתוח") כדי שיראה לעין כתבנית דופן כי שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ששנינו בסוכה סתם היא לא שנא סוכה קטנה בת שבעה טפחים לא שנא סוכה גדולה בת מאה אמה וכיון שכך היאך אפשר לומר לבוד בסוכה גדולה אפילו יש לדופן רביעית צורת הפתח והרי דופן שלישית כלה פרועה והטפח השוחק המרוחק מן הזוית פחות מג' טפחים בינו לבין סוף הדופן כמה וכמה אמות הלכך (ו)לאו משום לבוד נגעו בה אלא כדי שיראה לעין כתבנית דופן כשהוא מרוחק ובמקום פס ד' בסוכה מפולשת עומד נמצא טפח שוחק עם פחות משלשה שירחק ד' טפחים והיינו שיעור פס ד'.
ונשאל מרב האיי סוכה שיש לה שני דפנות כהלכתן ודופן שלישי אית ביה טפח שוחק ודופן רביעית אית ביה צורת פתח והיא סמוכה לבית או לעליה מהו להכנס לבית ולעליה מן הסכה. וסוכה דדופן שלישית שלה יש בה טפח שוחק ודופן ד' יש בה צורת פתח מהו להכנס לסכה בין מפתחה בין מדופן השלישית הפתוחה. והשיב הכין חזינא דרובא דעלמא זהירין דלא עיילין לסוכה אלא מפתח אחד בלבד ואנחנא לא פרציננא בהא מילתא בעיניהון כדי לחבב את המצוה ולא זילזלו בדפני הסכה אלא מיהו לא אשכחן ראיה שאין נכנסין אלא מפתח אחד אלא כיון דמינכרן מחיצות שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח סוכה שלימה לעולם אי עיול מההיא דופן שלישית אי נפיק מניה לא מפסלה סכה. אלא מיהו שמיע לן דהוו אמרין דהא שלישית דטפח לא תהוי אלא מן הצדדין אבל דופן אמצעית לא דמחזיא כמבוי מפולש. ומיתלו בהא דא"ל רבא לאביי (יח:) אפילו נפחתה דופן האמצעית א"ל בהא מודינא לך משום (דמי חזייא) [דמיתחזייא] כמבוי מפולש. הילכך אתון כד עבידתון שלישית אפילו טפח מן הצד תהוי לרווחא דמלתא עד דמתחוורא. ועוד שאלו ממנו מי שדר בעליית שיש בה כמה בתים ובית הכבוד ומסכך על החצר העליה ויעשו כתליה כתלי העליה ופתחיה פתחי העליה וישב שם ויסעוד ויישן וכשרוצה לעשות צרכיו בבית יכנס ויטול ויכנס בבית הכבוד כדרך שהוא עושה בחול. והשיב כך ראינו שהלכה כחכמים שאומרים בדפנות שתים כהלכתן ושלשית אפילו טפח והב' כהלכתן אחת מהן דופן האמצעית שכנגד הפתח ואי איפשר לומר באמצעית גוד אסיק וגוד אחית או פי תקרה יורד וסותם דלא מיחזייא סוכה כמבוי מפולש וכיון שדופן אמצעית ודופן אחת משני צדדים אין בהם פתח למקום אחד ויש פתח לסכה ויש מדופן שלישית מחיצה אפילו טפח כהלכתו כשרה היא ואע"פ שיש פתח לבתים אחרים מצד דופן שלישית זו. ואם מתערב מקום הבשול בסכה ואפילו מצד זה מכוער הוא ולא יעשה כן וכל שכן אם נראה בה בית הכסא אבל אם אין נראה בה מקום הבשול ולא בית הכסא ממנה אע"פ שיש בה פתוחות שנכנסין מהן לשם כשרה. נתגלה מדברי הגאון שצריכות שתי דפנות הללו שיהיו כלן סתומות ושלא יהיה פתח פתוח באחת מהם. וכבר ביררנו בראיות ברורות שאין הדבר כן אלא כיון שיש שם שעור סכה כתקנה וכהלכתה אפילו יהיו פתוחים שם כמה פתחים ואפילו יהא השאר מפורע כשרה לא שנא דופן אמצעית ולא שנא מן הצד שהרי סכה העשויה כמבוי מתכשרה בפס ד' ומשהו. ואמר מר רבינו סעדיה ז"ל שצריכה סוכה להיות סתומה מג' רוחותיה ולא יהא שם מקום פתוח אלא מקום הפתח בלבד, והא כר' שמעון אזלא דאמר ג' כהלכתן ורביעית אפילו טפח ולית הלכתא כותיה. ובודאי בעינן מצוה מן המובחר וכל היכא דהויא סתומה מג' רוחותיה ולא יהא שם מקום פתוח אלא מקום הפתח בלבד (והא כר' שמעון אזלא דאמר ג' כהלכתן ורביעית אפילו טפח ולית הלכתא כותיה ובודאי בעינן מצוה מן המובחר וכל היכא דהויא סתומה מג' רוחותיה) טפי עדיף. מיהא היכא דעבד להו לדפנות כתקנן וכשעורן והשאר פרוע כשרה ולא מיפסלא כל עיקר ואפילו לכתחלה.
ונשאל מרבינו האיי הא דתנן מי שהיה ראשו ורובו בסכה ושולחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין ובית הלל מכשירין הא סוכה דסמיכא לבית דבעי למהוי מיעוט גופו בבית וראשו ורובו בסכה היכי דמי אי צריך למיעבד דופן בבית כדי שיהא מחיצה לסוכה אי מותר להשתמש בכולה ביתא. והשיב הוי יודע כי זה שאמרו ראשו ורובו בסכה ושאר גופו בבית לא בבית שהוא במקום [דופן מג'] דפנות של סוכה אלא בית (הוא) שהוא סמוך (לפסח) [לפתח] הסכה כגון בית שיש לו ב' פתחים נכנסין לו מפתח אחד ויוצאין אל הסכה מפתח אחר או בית שיש בתוכו ארובה בהכשר סוכה וסכך שם ועשה דפנות כהלכתן שנמצא שאר גופו בתוך הבית ולאו דוקא שיהא שאר גופו בתוך הבית אלא אפילו בחצר מגולה תחת השמש כשרה היא אבל אם היה לה פתח בדרך הסכה ומצדה יש בית בדופן מדפנות שלה אין משתמשין בבית עם הסכה ואם משתמש הרי זו פסולה אלא מפסיקין הבית מן הסכה במחיצה כדי שיעמדו ג' דפנות כהלכתן. ואנו אומרים דלא מיפסלא סוכה כשמשתמשת עם הבית אי נמי כשהיה פתח בית פתוח לתוכה ועוברין דרך עליה דסוכה לאו כהר הבית היא ולא כבית הכנסת היא דתנינא בהו (מגילה כח.) ולא יעשנה קפנדריאה אלא כבית דמיא שדרין בתוכה מה בית אי מעביר דרך עליה לא [איכפת לן אף סוכה נמי כל שהיא כהלכתה אי מעביר דרך עליה לא] מיפסל דמצות סוכה גופה בדירת המחויב בה תליא לדור ולאכל ולשתות בתוכה וכל היכא דנמצא דר בתוכה בין פתחי הבית פתוחים לתוכה ועוברין דרך עליה בין שמשתמשין מתוכה לבית ואיהו לא קפיד מצותה קיימת ועומדת.
אמר רב יהודה סכה העשויה כמבוי כשרה ואותו טפח מעמידו לכל רוח שירצה. ר' סימן אמר ר' יהושע בן לוי עושה פס ד' ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן משום (דליכיא) [דליכא] שתי דפנות דעריבן. אמר רבא ואינה נתרת אלא בצורת פתח. ואיכא דאמרי אמר רבא נתרת נמי בצורת פתח. ואיכא דאמרי אמר רבא וצריכא נמי צורת פתח. והאי דרבא בין על שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ובין על סוכה העשויה כמבוי עושה פס ד' חוזרת דפס ד' (גופו של מבוי) [בסוכה העשויה כמבוי] במקום טפח שבראשונה עומד. ומתוך שאין הדפנות מעורבות מצריכו פס ד'. וכשם שזו צריכא צורת פתח כך זו צריכא צורת פתח ולכך אחרו דברי רב עד שהזכירו שתיהם (ומעשי) [ומעשה] דרב אשי דאשכחי לרב כהנא דעביד טפח שוחק וצורת פתח בסוכה המעורבין דפנותיה היה מעשה ולא בעשויה כמבוי ואין מעכב מהיות דברי רבא עומדין על זה ועל זה דמעשה שהיה כך היה. ועלתה ההלכה דבסוכה שיש לה ב' דפנות כתקנן וכהלכתן עושה טפח שוחק ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן ועשה לה נמי צורת פתח ומאי צורת הפתח קנה מכאן קנה מכאן וקנה על גביהם. וסוכה העשויה כמבוי עושה פס ד' ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן ועושה לה נמי צורת הפתח.
ושבת שבתוך ימי הסכה מותר לטלטל בו בסוכה אע"ג דגבי שבת בעינן ד' מחיצות וגבי סוכה ב' כהלכתן ושלישית אפילו טפח סגי אפילו הכי מטלטלין בתוכה באותה שבת ולא משוינן לה סוכה לחצאין בישיבה כשרה להשתמש בתוכה אסורה אלא מגו דהוויין מחיצות לענין סוכה הוי נמי מחיצות לגבי שבת ומטלטלין בתוכה אפילו בת ק' אמה אבל בשבת דעלמא דלאו זמן סוכה היא אין מטלטלין בה אלא בד' אמות דליכא ד' מחיצות. והיכא דסכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשרה בשבת שבתוך החג ואינה כשרה בשאר ימות הסוכה דאלו סוכה הכשרה בטפח שוחק ואלו מבוי הכשרו בלחי ותנן לחיים שאמרו ארכן י' טפחים ורחבן ועוביין כל שהוא. וכן נמי היכא דסכך על גבי פסי ביראות מחיצות לשבת ומותר לטלטל בכולן הוויין נמי מחיצות לגבי סוכה בדמיה ולא משוינן להו מחיצות לחצאין לטלטל בתוכן מותר לישב בתוכה אסורה דחיוב ישיבה ביומיה סוכה היא דהשתא דופן סוכה דקילא הויא דופן לשבת דחמירא ומשתרא מחיצות שבת דחמירא לא כל שכן דהוויין מחיצות לסוכה דקילא אבל בשאר ימות החג אינה סוכה. מבוי כדאמרינן פסי ביראות נמי דליכא משך סוכה בהני מחיצתא דתנן גובהן עשרה טפחים ורחבן ששה ועוביין כל שהוא וכיון דרחבן ו' לית בהו שעור סוכה קטנה דבצרי להו טפח ומאן דסבירא ליה דסכך על גבי מבוי שיש לו לחי ועל גבי פסי ביראות כשרה אפילו בשאר ימות (החמה) [החג] לא דק ולא נחית לעומקא דשמעתא וסוגיא לפום דאמרן דכי היכא דיתרה שבת דעלמא אשבת דסכה פי' שבת שאינו בתוך ימי סוכה על שבת שבתוך ימי סכה דאלו שבת דסכה סגי ליה בטפח שוחק ושבת דעלמא עד דאיכא עומד מרובה על הפרוץ הם הכי נמי יתרה סוכה דעלמא אסוכה דשבת פי' סוכה שבשאר ימות החג על סוכת שבת שבתוך החג דאלו סוכת שבת סגי ליה (בטפח) [בלא טפח] שוחק ואלו סוכה שבשאר ימות החג לא סגי ליה אלא בטפח שוחק דהא רבא אמר סכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשרה, ומנה מה שבת דסוכה כשרה ליומה ולא לשאר שבתות אף סכה דשבת כשרה ליומה ולא לשאר ימים. וטעמא מאי דלא משוינן לה מחיצות לחצאין ומגו דהויא דופן לסוכה הויא נמי דופן לשבת ליומה ומגו דהויא דופן לשבת ליומה הוי נמי דופן לסוכה ליומה.
ודופן סוכה כדופן שבת ובלבד שלא יהא בין קנה לחברו ג' טפחים כדי שלא יזדקר הגדי בבת ראש. כל שהוא שלשה ומג' ועד ד' צריך שלא (יהיא) [יהא] בין זה לזה כמלאו שלא יהא פרוץ כעומד שאם היה פרוץ כעומד כנגד הפרוץ אסור כנגד העומד מותר וכל שהוא פרוץ מרובה על העומד אף כנגד העומד אסור, וכל שהוא ד' ומד' ועד ארבע אמות ועד י' צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו שלא יהא פרוץ כעומד שאם היה פרוץ כעומד כנגד העומד מותר כנגד הפרוץ אסור. ואם היה עומד מרובה על הפרוץ אף כנגד הפרוץ מותר ובלבד שלא תהא פרצה יתירה על עשר. ותניא (ערובין יא.) דפנות הללו שריבה בהם פתחים וחלונות ובלבד שיהא העומד מרובה על הפרוץ. וקיימא לן כרב פפא דאמר (עירובין טו:) פרוץ כעומד מותר. ומאי במלואו כמלא נכנס ויוצא וכדפסיקנא בהלכות עירובין. ש"מ לא מצרכינן בדפני סוכה שיהיו מגופפין וסתומין אלא אע"פ שהן מרוח[ק]ין כשרה. אי נמי שיש בהן פתחים וחלונות. והוא שיהיו דפנות כתקונן וכהלכתן. ומאי הלכתן דקתני. משך וגביהה, ושיהיו מעורבות וסמוכות זו לזו.
בתוספתא (פ"א) חצר גדולה שמוקפת עמודים הרי עמודים כדפנות והוא שאין בין זה לזה ג' טפחים.
<h2>דף ז:</h2>
ש"מ לא מצרכינן בדפני סוכה שיהיו מגופפין וסתומין אלא אע"פ שהן מרוח[ק]ין כשרה. אי נמי שיש בהן פתחים וחלונות. והוא שיהיו דפנות כתקונן וכהלכתן. ומאי הלכתן דקתני. משך וגביהה, ושיהיו מעורבות וסמוכות זו לזו. משך, אין פחות מז' טפחים דהיינו שעור משך סוכה קטנה ואפילו בסוכה גדולה בת מאה אמה ויש לה דופן ז' והשאר (פרוץ) [פרוע] דייה. ופס ד' ומשהו מתיר בסוכה גדולה משום דופן וכדאמר רב אסי פס ד' ומשהו מותר בסוכה משום דופן ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן דכל פחות מג' כלבוד דמי. וקמ"ל דשיעור משך סוכה קטנה ז' וכיון דאית בדופן ז' דהיינו שיעור סוכה לא איכפת לן אי הוי שאר דופן סוכה (פרוץ) [פרוע] אי לא. ובסוכה קטנה ויש לה עומד מכאן (ומכאן) [ועומד מכאן] בטפח ומשהו סגי ומעמידו באמצע פחות מג' לכאן ופחות מג' לכאן והוו להו תרי לבוד. ולא שנא דופן האמצעית שכנגד הפתח ולא שנא שבצדדין כך דינא. תדע דגבי סוכה העשויה כמבוי דלית לה דופן האמצעית כלל סגיא בפס ד' ומשהו. ודאמרינן (יח.) סכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין א"ל רבא לאביי לדידך דאמרת פי תקרא יורד וסותם ואפילו נפתחה דופן האמצעית א"ל מודינא לך בההיא דהווא לה כמבוי מפולש אלמא כי נפתחה דופן האמצעית פסולה התם משנפתחה לגמרי ודומיא דמבוי הא נשתייר בה כשיעור כשרה.
גבוהה. שתהא הדופן עשרה טפחים בין מגעת לסכך בין שאינה מגעת אפילו סוכה שגבהה כ' אמה ויש לה דופן שגבוה י' טפחים כשרה ואפילו תלה לה באמצעיתה מחצלת ז' ומשהו ובינה לבין הארץ פחות מג' טפחים כשרה דנמצאת דופן שלמה ז' טפחים והוא שיהא גובה סוכה מי"ג טפחים ועד עשרים אמה היתה פחותה מכאן וכגון שהיתה בת י"ב טפח במחצלת (ז) [ו'] ומשהו סגי (ליה) וכן אם היתה בת י"א טפח סגי ליה במחצלת ה' ומשהו היתה בת (ששה) [עשרה] טפחים במחצלת ד' ומשהו סגי ליה תולה לה באמצע פחות משלשה (ולמטה) [למטה] ופחות מג' למעלה ואמרינן תרי לבודי אבל היתה מי"ג טפחים ועד כ' אמה לא סגי לה (ליה) בפחות משבעה ומשהו דחד לבוד הוא דאיכא תרי לבודי ליכא הלכך כשמגביהו מן הקרקע פחות מג' טפחים ובמחצלת הרי ז' ומשהו הויא לה דופן של י' טפחים [אבל מלמעלה הרי לא] נשתיירו שם ג' טפחים (למעלה) ולא אמרינן לבוד. ואית דסבירא ליה דכשם שאם יש בין דופן לארץ ג' טפחים פסולה כך אם יש בין דופן לסכך ג' טפחים פסולה וסבר האי דקתני (יז.) הרחיק את הסכוך מן הדפנות ג' טפחים פסולה אדופן קאי ולא היא אגג קאי וכדאמרינן לקמן אבל גבי דופן בין איכא שלשה טפחים בין איכא כ' אמה לא איכפת לן. והכי נמי פסק רב האיי ורבנן בתריה. כללו של דבר כל מחיצה שגבוהה י' טפחים ואפילו גובהה של סוכה כ' אמה כשירה ומתניתן בהדיא תנן המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוהות מן הארץ ג' טפחים פסולה דהויא לה מחיצה תלויה ואינה מתרת היו פחות מג' כשרה. מלמטה למעלה אם גבוהות מן הארץ י' טפחים כשרה פירש אם העמידם מלמטה למעלה והיו גובהן י' טפחים ואע"פ שאין מגיעות לסכך אלא נשתייר שם אויר אפילו מ' ונ' טפח אויר דופן כדופן דמי וכשרה והוא דקיימא בתוך כ' אמה. ר"י אומר כשם שמלמטה למעלה י' כך מלמעלה למטה י' פירש כשם שהדופן העומד ממטה למעלה עשרה ואם נשתייר שם אויר בלא דופן כשרה כך הדופן המשולשל מלמעלה למטה אם יש בו י' טפחים אפילו בינו לבין הארץ כשרה דמחיצה תלויה היא מחיצה. ולענין פסקא הכי אמר רב עמרם הלכה כר' יוסי. ורבינו חננאל כותיה נמי פסק משום דר' יוסי נמוקו עמו. ובהלכות הלכה כרבנן. ורב נטרונאי נמי הכי פסקה חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים. ועוד דרב חסדא אמר אבימא מסייע להו פס ד' ומשהו מתיר בסכה משום דופן תלי לה באמצע סוכה פחות מג' למטה ופחות מג' למעלה דוקא פחות משלשה הא טפי מהכי לא. ואנן נמי הכי סבירא לן דטעמי' דר' יוסי משום דמחיצה תלוי' מתרת וק"ל דמחיצה תלויה אינה מתרת אלא במים קל הוא שהקלו חכמים במים וכי תימא הני מילי שבת דחמירא אבל גבי סוכה דקילא לא הא תניא בהדיא (ז.) דופן סוכה כדופן שבת. ואפילו לכתחלה נמי משלשלין דפנות דתניא מחצלת ז' ומשהו מתרת בסכה גדולה משום דופן והא קמ"ל דמשלשלין דפנות מלמעלה למטה דאי מתניתן המשלשל תנן דאיעבד משמע קמ"ל משלשלין אפילו לכתחלה.
ורובא דרשוותא סברי דהלכתא כבית שמאי בהני תרתי בין בסכה גדולה בין בסכה קטנה ואע"ג דאוקמוה רבנן בשטה דאמר אביי ר' יאשיה ור' יהודה ור' שמעון ורבן גמליאל ובית שמאי ור' אליעזר ואחרים כולהו סבירא להו דסוכה דירת קבע בעינן כו' בית שמאי דתנן מי שהיה ראשו ורבו בסוכה וכולי וקיימא לן דבכל שיטה לית הלכתא כוותיה ואעפ"כ קסברי רשוותא דהלכתא כבית שמאי ולאו מטעמיה. ואף אנו היינו סוברין כך עד שנתגלה לנו דבשני דברים נחלקו ב"ש וב"ה אחד בסוכה גדולה ואחד בסוכה קטנה ובקטנה הוא דעמדה הלכה כמותו דאמרינן הלכתא צריכה שתהא מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו אבל בסוכה גדולה לא נפסקה הלכה כמותו אלא היא גופה הועמדה בשטה לומר שאין הלכה כמותן אלא כבית הלל דאמרינן (סוכה ז:) בית שמאי דתנן מי שהיה ראשו ורובו בסכה וראיה גדולה לדבר דהתם בברכות אמרינן רב יוסף אמר עשה כדברי בית שמאי לא עשה כלום דתנן מי שהיה ראשו ורבו בסכה כולי ש"מ אין הלכה כבית שמאי אלא כבית הלל.
סוכה העשויה כשובך וככבשן אי אית בהו שעור משך סוכה קטנה כשרה וליתא לדר' יוחנן דאמר סוכה העשויה ככבשן אם יש בהקיפה כדי לישב כ"ד בני אדם כשרה ואם לאו פסולה דאליבא דר' אזלא דאמר כל סוכה שאין בה ד' אמות על ד' אמות [פסולה] וק"ל דלית הלכתא כר'. ודאחרים נמי דאמרי סוכה העשויה כשובך פסולה לפי שאין לה זויות ליתה דהא אוקמינא בשטה דסברי סוכה דירת קבע בעינן וכי עביד לה דירת עראי לא נפיק ולא היא סוכה דירת עראי היא. ומאן דעביד דירת קבע נפיק דאפילו נעץ שפודין של ברזל (אי) [או] עשה מחיצות של ברזל וסכך עליהם כשרה אי נמי עשאה בת מאה אמה כשרה.
<h2>דף ח:</h2>
שתי סכות של יוצרים זו לפנים מזו הפנימית אינה סוכה וחייבת במזוזה (דבבית) [דכבית] הוא דקביע החיצונה סוכה דלא קביעא ופטורה מן המזוזה. סוכת גוים סוכת נשים סוכת בהמה סוכת כותים סוכת רועים [סוכת] קייצים סוכת בורגנין סוכת שומרי פירות כשרה ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה ומאי כהלכתה והוא שעשאה לצל.
<h2>דף ט.</h2>
סוכה ישנה בית שמאי פוסלין וב"ה מכשירין והלכה כבית הלל. עשאה מתחלת השנה שלא לשם החג כשרה דלא בעו ב"ה עשייה לשמה ומתניתן דקתני איזו היא ישנה כל שעשאה קודם לחג שלשים יום ואם עשאה לשם החג אפילו מתחלת השנה כשרה ההיא ב"ש היא דבעו עשיה לשם החג.
ואסור להסתפק מעצי סוכה כל שבעה דאמר רב ששת משום ר' עקיבא מניין לעצי סכה שאסור כל שבעה ת"ל (ויקרא כ"ג) חג הסכות שבעת ימים לה' ותניא ר' יהודה בן בתירא אומר מנין שכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסכה ת"ל חג הסכות שבעת ימים לה'. ועצי סכה לא מצי למתני בה תנאה דהא איתקצו לשבעה וחלה קדושה עלייהו ודתניא ושוין בסכת החג בחג שהיא אסורה ואם התנה עליהם הכל לפי תנאו הא אוקמיה בסוכה דעלמא אבל סוכת מצוה לא מהני ביה תנאה ועטורי סוכה הוא דמהני ביה תנאה. ודכתיב בהלכות תני בתוספתא אין נוטלים עצים מן הסכה ואפילו ביום טוב האחרון של חג ואם אמר כל זמן שאני רוצה אטול הרי זה יטול לא דייק דהא אוקמוה בגמ' דיום טוב (ביצה ל:) בסוכה דעלמא ולא בסוכה דחג כדאמרן.
סוכה גזולה והמסכך ברשות הרבים כשרה כגון שתקף את חבירו והוציאו מסכתו ונכנס הוא וישב בתוכו יצא ידי חובתו דקרקע אינה נגזלת וכל היכא דאיתה בי מרה קיימא והווייא לה סוכת חבירו ואדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חברו ואם גזל עצים וסכך בהם דברי הכל אין לו אלא דמי עצים בלבד והיינו דתניא (ט.) תעשה לך משלך למעוטי גזולה. בירושלמי סוכה גזולה אית תנאי תנו פסולה ואית תנאי תנו כשרה מן דמר כשרה בשגזל קרקע מן דמר פסולה כשגזל (פסולה) [פסל] אמר רבינא האי קשורא דמטללתא דגזל וטלל עליה עבדו בה רבנן משום תקנת מריש דאין לו אלא דמי מריש דיהיב ליה למריה דמיה ושרי ותנן על המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו מפני תקנת שבים והני מילי בגו שבעת ימי החג אבל לאחר שבעה הדר בעיניה ואי חבריה בטינא אפילו בתר שבעה נמי יהיב ליה דמיה. ההיא אתתא דגזלו דבי ריש גלותא עצים מנה וסככו בהו אתאי לקמיה דרב נחמן אמרה ריש גלותא וכולהו רבנן בסוכה גזולה יתבי צווחא ולא אשגח בה אמרה להו אתתא דהוו לה לאבוה תלת מאה ותמני עשר עבדין צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה [פי'] לאברהם אבינו שמנה עשרה ושלש מאות עבדים אמר להו רב נחמן פעיתא היא אין לה אלא דמי עצים בלבד פי' קולנית צווחנית כדכתיב (ישעיה מ"ב) כיולדה אפעה. ש"מ דהגוזל עצים וסכך בהו קננהו בתקנתא דרבנן דיהיב דמייהו אבל למיפסל סוכה לא מיפסלא דהא רב נחמן לא פסלה לההיא סוכה אלא אמר אין לה אלא דמי עצים בלבד ודאמרינן לך למעוטי גזולה (ט.) הני מילי לכתחלה הא דאיעבד נותן דמים.
<h2>דף ט:</h2>
העושה סכתו תחת האילן שצלתו מרובה מחמתו כאלו עשאה בתוך הבית ופסולה אבל אילן שחמתו מרובה מצלתו כשרה ואפילו לכתחלה והוא שחבטן לנופין עד שנשרו רוב העלין המסככין אבל אם [לא] חבטן מצטרף סכך פסול בהדי כשר ופסולה.
העושה סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה דת"ר (ויקרא כ"ג) בסכות תשבו ולא בסכה שתחת סכה ולא בסכה שתחת הבית. ופעמים ששתיהן כשרות ופעמים ששתיהן פסולות ופעמים שהעליונה כשרה והתחתונה פסולה ופעמים שהתחתונה כשרה והעליונה פסולה. שתיהן כשרות היכי דמי כגון שהתחתונה חמתה מרובה מצלתה והעליונה צלתה מרובה מחמתה וקיימן בתוך כ' אמה וכיון שהתחתונה חמתה מרובה מצלתה היא לאו סוכה תחת סוכה היא וכשרה התחתונה [ש]צל עליונה סוכך ומגיע אליו וכסוכה אחת דמו. שתיהן פסולות היכי דמי כגון דתרווייהו צלתן מרובה מחמתן וקיימה עליונה למעלה מכ' אמה עליונה פסולה דלמעלה מכ' קיימא תחתונה פסולה כיון דצלתו מרובה מחמתו הויא לה סוכה תחת סוכה. עליונה כשרה ותחתונה פסולה כגון דתרווייהו צלתן מרובה מחמתן וקיימא עליונה בתוך כ' אמה עליונה כשרה דהא סוכה גמורה היא תחתונה פסולה דהא סוכה תחת סוכה. תחתונה כשרה ועליונה פסולה כגון שהתחתונה (חמתה מרובה מצלתה) [צלתה מרובה מחמתה] ועליונה חמתה מרובה מצלתה לא סוכה תחת סוכה היא ולא שנא קיימא עליונה למעלה מכ' אמה ולא שנא קיימא למטה מכ' אמה כל היכא דחמתה רובה מצלתה לאו סוכה היא והתחתונה כשרה. והא דאשמעינן למעלה מכ' דלא תימא דמצטרף סכך עליונה דפסול בהדי סכך תחתונה דכשר.
<h2>דף י.</h2>
וכמה יהא בין סוכה לסוכה ותפסל התחתונה רב הונא אמר טפח שכן מצינו באהל המת דטפח הוי אהל רב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי תרויהו ד' שלא מצינו מקום חשוב פחות (מארבע) [מארבעה] ושמואל אמר עשרה טפחים כהכשרה כך פסולה מה הכשר סוכה י' טפחים כך (פסל) [פסול] התחתונה כל היכא דעליונה גבוהה י' טפחים. והלכתא כשמואל אע"ג דמותיבנא עליה ממתניתן. ר' יהודה אמר אם (עין) [אין] דיורין בעליונה התחתונה כשרה ומאי דיורין שאינה עשויה לדירה דלא גבוהה עשרה מכלל דלרבנן אע"ג דלא גבוהה י' טפחים דאינה עשויה לדירה פסולה היא התחתונה הא שנין לה אינה ראויה לדירה [אלא] ע"י הדחק (ד' טפחים דירה) [וסברי רבנן דדירה] על ידי הדחק הויא [דירה] ומשום הכי פסלי רבנן.
פרש עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסולה ואע"ג דצלתה מרובה מחמתה דכשרה היא פסולה משום שנראה כמסכך בדבר המקבל טומאה. ומאי מפני הנשר מפני העלים הנושרים ממנה. ודוקא מפני הנשר אבל לנאותה כשרה. מנימין עבדיה דרב אשי איטמישא ליה כתוניה במיא שטחה אמטללתא א"ל רב אשי שקלה דלא לימרי קא מסככי בדבר המקבל טומאה והא קחזו ליה דרטיבא א"ל לכי יבישא אמינא כי יבשא יימרו קא מסכך בדבר המקבל טומאה.
<h2>דף י:</h2>
נויי סוכה אין ממעטין בסוכה שאם היתה גבוהה עשרה טפחים ופרס תחתיה סדין לנאותה אין ממעט מאויר הסוכה לפוסלה והוא הדין לשאר עטורי סוכה התלויים בה. ואם היה שיעור משכה שבעה ומלאן מן הצד ממעטין דכיון דכשרים לעשות מהם דופן הוו להו כמחיצה העומדת וממעטין אבל לגבי סכך דאין כשרין לעשות מהן סכך ואין חוצצין נמי דכל לנאותו אינו חוצץ אין ממעטין. נויי סוכה המופלגין ממנה רב נחמן אמר כשרה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי פסולה פי' בנויין העומדין תחת הסכך עסקינן וכגון סדינין המצויירין וכיוצא בהן אם הדביקן לסכך לכולי עלמא כשרה דכל לנאותה כשרה כי פליגי כשהפליגן והרחיקן מן הסכך ד' טפחים ומשום סוכה על גבי סוכה נגעו בה ואזדא רב חסדא ורבה בר רב הונא לטעמיהו בכמה יהא בין סוכה לסוכה ותפסל התחתונה הם הכי נמי סברי הכא אם הפליגן מן הסכך נמצאו חוצצים בינו לבין הסכך וכסכך על גבי סכך דמי ופסולה ורב נחמן אמר כשרה סבר לה כשמואל דאמר עד דהויא הפלגה עשרה. והלכה כרב נחמן דקאי כשמואל והכי נמי פסקה רב ישראל הכהן. ואית דפסיק לה כרב חסדא ורבה בר רב הונא דהוו להו רבים ולא מסתברא כוותיה. ורובה רשוותא מוקמי לה בנויין המופלגין מן הצד כגון שתלה הסדינין מן הצד והפליגן מן הדפנות ד' טפחים ולא היא דאי בסכה קטנה קאי משום מעוטה למה לי ד' טפחים אפילו משהו נמי אמרינן לדברי הכל דמן הצד ממעטין ואי בסוכה גדולה קאי ומשום מעוטא כיון דגדולה היא ליכא מיעוטא ואי משום דחוצצין תיפוק ליה דסדינין גופייהו ראויין לדפנות אלא לאו ש"מ בנתונין תחת הסכך עסקינן וכדאמרן. פרס על גבי נקליטי המטה כשרה והוא שלא יהו גבוהין מן המטה [עשרה] הא גבוהין מן המטה י' פסולה, על גבי קנופת פסולה ואע"פ שאינם גבוהים עשרה דכיון דקביעי הוו אוהלא. פי' מטה נתונה בסכה ונקליטיה ב' משני צדדיה וכשפורס סדין עליהן אין להן גג (ואין) [ולא] הוי אהל וקינופת ד' עמודין בד' פיאותיה וכשנותן סדין עליהן הוו להו גג וכאהל דמי. ובירושלמי גרסי אבל פורס הוא על נקליטי המטה אמר רב ביבי בשם ר' יוחנן שכן הוא עושה חלל באצילי ידיו פירש שאם הוא מכוסה בסדינו ומעמיד שתי זרועותיו והסדין עליהן הוו להו זרועותיו בולטות ועולות משני צדיו ולא הוו אהל לפיכך כשפרס על גבי נקליטי המטה חשיבי כשתי זרועותיו. בתוספתא סכך על גבי מטה שגבוהה י' טפחים אם היתה צלתה מרובה מחמתה כשרה ואם לאו פסולה. וגבי הסומך סוכתו בכרעי המטה וכולי (כא.) אמר אביי לא שנו אלא סמך אבל סכך על גבי המטה כשרה.
הישן תחת המטה בסכה לא יצא ידי חובתו (דף כ' ע"ב). פירוש מטה המונחת בסוכה לישן עליה ותרגמא שמואל במטה עשרה דהויא אהל ואתי אהל עראי דהיינו מטה ומבטל אהל קבע דהיינו סוכה ומאי קבע דסוכה לגבי מטה קבע היא אי נמי דסוכה לתוכה עשויה מטה לגבה עשויה הלכך הויא לה סוכה אהל קבע ומטה אהל עראי הא אינה גבוהה י' טפחים יצא ידי חובתו. ואמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילה בסוכה אע"פ שיש לה גג והוא שאינה גבוהה עשרה טפחים (דף י' ע"ב). בלישנא אחרינא אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילת חתנים בסוכה לפי שאין לה גג ואע"פ שגבוהה י' טפחים. דרש רבה בר רב הונא מותר לישן בכילה בסוכה ואע"פ שיש לה גג ואע"פ שגבוה י"ט וכר' יהודה דמתניתין דתנן א"ר יהודה נוהגין היינו ישנים תחת המטות בפני הזקנים ולא אתו אהלי עראי ומבטלי אהלי קבע. ובפסוקות ובגדולות (כ"ז ע"א) העושה סכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר' אליעזר פוסל לפי שאין לה גג וחכמים מכשירים ר' אליעזר סבר דומיא דאהל בעינן וכיון דלית לה גג לאו אהל הוא ורבנן סברי שפועי אהלים כאהלים דמו. אביי אשכחיה לרב יוסף דגני בכילת חתנים בסוכה אמר ליה כמאן כר' אליעזר שבקת רבנן ועבדת כר' אליעזר, א"ל ברייתא איפכא תניא ר' אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין א"ל שבקת מתניתן ועבדת כברייתא א"ל מתניתן יחידאה היא דתניא העושה סכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר' נתן אמר ר' אליעזר פוסל לפי שאין לה גג וחכמים אוסרין. ש"מ מדר' יוסף כילת חתנים שרי למיגנא ביה בסוכה דכיון דלית לה גג לאו אהל הוא ולא מחזי כסוכה תחת סוכה וש"מ סוכה דלית לה גג ודעבידא כצריפא פסולה, ושמע מינה כילה דאית לה גג אסור למיגנא ביה בסוכה ואפילו למאן דאמר סוכה דירת קבע בעינן אתו אהלי עראי ומבטלי אהלי קבע. תנן סתמא דלא כר' יהודה הישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו ותרגמה שמואל במטה עשרה אלמא אתו אהלי עראי ומבטלי אהלי קבע. ותו אסור לישן בכילה בסוכה דרב (כו.) שרא ליה לרב אחא ברדלא למיגנא בכילתא משום בקא דסבר מצטער פטור מן הסוכה טעמא דמצטער הא אין מצטער אסור. והכי נמי פסק כולהו רבוותא דהלכתא כלשנא בתרא דשמואל וליתא לדרבה בר ר' הונא כלל ומדפסקו הלכתא כלשנא בתרא שמעינן דליתא ללישנא קמא דשמואל דאמר מותר לישן בכילה בסוכה אע"ג שיש לה גג והוא שאינה גבוהה עשרה נמי אסורה. הוה ליה מסקנא דכילה דיש לה גג אע"פ שאינה גבוה י' אסורה דאהל הוא אין לה גג אע"פ שגבוה י' נמי מותרת.
<h2>דף יא.</h2>
הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסכך על גבן פסולה ואם היה הסכוך הרבה מהן או שקצצן [כשרה]. יתיב רב יוסף קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר (ליה) [וכו' וא"ל ר"ה] דשמואל אמרה צריך לנענע דלא אמרינן קציצתן זו עשייתן ותניא תעשה ולא מן העשוי. מכאן אמר הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקסום וסכך על גבן פסולה היכי דמי אילימא דלא קצצן מאי איריא משום תעשה ולא מן העשוי תיפוק ליה דהוה ליה מחובר אלא לאו דקצצן וש"מ לא אמרינן קציצתן זו עשייתן. והכין פסק רבינו שרירא ורבינו האיי אם קצץ הגפן והדלעת המדלין על הסכוך כיון שלא (סככן) [קצצן] בטרם שסכך בהן הרי הוא כעושה מן העשוי אלא אם כן נענע אותם אחר שסככם שנמצא כאלו אותה שעה מניחם במקומותיהם. ומדקא דייקינן הדלה עליה וקצצן פסולה שמעינן דכי תנן או שקצצן כשרה אמעיקרא קאי שקצצן ואחר כך הדלן. והלכתא כשמואל דאמר לא אמרינן קציצתן זו עשייתן. הוה ליה פסקא הכי. הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקסום וכיוצא בהן כשהן מחוברין וסכך על גבן פסולה דקא מסכך בדבר המחובר לקרקע ואפילו אם היה הסכך כשר הרבה מהן נמי פסולה דקא מסכך בדבר שהוא סכך פסול בהדי סכך כשר ואם חבטם (ט:) עד שנשרו עליהם כשרה. הדלה עליה הגפן וכיוצא בה וקצצן וסכך על גבן פסולה דהוה ליה מן העשוי קצצן ונענען כשרה דהא קא עביד מעשה קצצן מעקרן ואח"כ נתנם על גבי סוכה וסכך על גבם אם נתכון לסכוך כשרה ואין צריך לנענע דמעקרא כי נתנם לסכך בהם נתכוין ואם להניחם שם נתכוון ואח"כ נמלך עליהם לסכוך צריך לנענע דלא ליהוי מן העשוי וכיון שמנענע נמצא דקא עביד מעשה וכשרה. זה הכלל כל דבר שהוא מקבל טומאה ואין גדולו מן הארץ אין מסככין בו שאין מסככין אלא בדבר שגדולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה.
<h2>דף יב.</h2>
חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אין מסככין בהן ואם התירן כשרות. ומפני מה אמרו אין מסככין בהם פעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על כתיפו ומעלה ומניחה על גבי סוכתו ליבשה ונמלך עליה לסכוך והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי. ובירושלמי אין חבילה פחותה מכ"ה זרדין. והכין עקרא דשמעתא ופסקה. חבילי קש וחבילי עצים וזרדים אגודות אגודות קשורות היכא דכנסן ליבשן או לאוצרן ולהצניען על גבי סוכה או במקום שאפשר לסכך בהן שם ולא נתכון לסכך בהן ואחר כך נמלך עליהן לסכוך הרי עשה מן העשוי ולשם אוצר הוא דנתכון מתחלתו וכיון שנמלך עליהם לבסוף לסכוך עושה מן העשוי הוא. והיכא דנתכוין בהן נמי לשם סכוך והניחם כשהן קשורות ולא התירן גזרו בהן רבנן מפני שנראות כמכונסות לאוצר. וזו היא משום גזירות אוצר שאמרו דאי מן התורה מישרא שרו דהא לית ביה תעשה ולא מן העשוי דמתחלתו לא נתכוון אלא לשם סכוך ורבנן הוא דגזור משום אוצר שמא יראו בני אדם שמצניעין חבילותיהם ליבש ולאוצר ואח"כ נמלכים עליהם וכסבורין כשהוא מותר ונמצאו עושין ולא מן העשוי. אבל אם התיר אוגדן כשרות ואפילו נתכוין מתחלתן ליבשן ולהצניעם שם הרי זה עשה מעשה ולית ביה משום תעשה ולא מן העשוי ודומיא דגפן ודלעת כשקצצן ואח"כ נענען עשה מעשה. נמצא עקרו של דבר כל שנפסלה משום תעשה ולא מן העשוי פסולא דאורייתא היא ואינה סוכה דקרא זו הוא דכתיב תעשה לך עד שתעשה ולא מן העשוי. וגזירת אוצר מדרבנן הוא הא מדאורייתא שפיר דמי הא כיצד המצניע חביליו במקום סוכה לייבשן ולאוצרן שם הרי עשאה אוצר ואם נמלך עליהן לאחר מיכן לסיכוך עושה מן העשוי הוא ופסולה מן התורה הניחן כשהן קשורות מתחלתן לסכך בהן זו היא גזירת אוצר דגזור רבנן דלא ליתו לידי תעשה ולא מן העשוי [ואינו אסור רק משום גזירה, ואם התירן שפיר דמי דליכא משום תולמ"ה] ולא משום גזירת אוצר נמי דהא קעביד מעשה. וכולן כשרות לדפנות דמכל דבר עושין דופן לסוכה ואפילו מקבל טומאה ואין גדוליו מן הארץ ואפילו דבר שיש בו רוח חיים. ובירושלמי (שמות מ' ג') וסכת על הארון את הפרוכת מכאן שעושין דפנות מדבר המקבל טומאה.
<h2>דף יב:</h2>
סככה בחצים זכרים כשרה בנקבות פסולה. פי' ידות החצים המוכנים להכניס בחצי הברזל אם יש בברזל חלל שנכנס בו היד נקרא זכר ומותר לסכך בו ואם הברזל נכנס בחלל שמתקנין לו בעץ נקרא נקבה ואין מסככין בו מפני שיש לו בית קבול ודומה לכלים המקבלים טומאה. ואע"פ שבית הקבול העשוי למלאות הוא דסופו להכניס בו חודו של ברזל כלי קבול הוא ופסול לסכה. סככה באניצי פשתן והוא דתרי ודייק ונפיץ ועומד לטווייה פסולה דמקבל טומאה הוא. בהוצני פשתן והן פשתי העץ דלא תרי ולא דייק ולא נפיץ אלא כשהן עקורין מן השדה כשר. וחושנין לא איפשיט אי דייק ולא נפיץ (ולא) [אי] תרי [ולא דייק] ותרווייהו לחומרא ואסירי. שושי ושווצרי הכי אמרי רשוותא דעשבים הם גדלים אצלם בבבל ורגילים להסיק בהם וגדלים משתים וג' אמות. בשושי מסככין [וכו'] בהגי לא מסככין דכיון דנתרי סוכייהו שביק ליה ואזיל. כללו של דבר כל מידי דשרי וסני ריחיה אי נמי דאית ליה שוכי ונגרי חיישינן דלמא שביק לה ונפיק לא מסככין בהו.
<h2>דף יג.</h2>
אפקותא דדיקלי והוא צואר הדקל הנחתך ובו חריות הרבה דקיקין וכן דוקרי דקני והן עקרי הקנים שנתלשו הקנים הדבוקים בהם מסככין בהם ולא גזרינן משום חבילות דאגד בידי שמים הוא דכך הן גדלין ולא שמיה אגד פירש כי כולן כאחד הם חשובים וקיימא לן דהאוגד בדבר שהוא אחד (חיפו) [לא שמיה אגד]. אגד בשלשה הוי אגד פי' כגון ג' קנים האגודים הוי אגד שנים מחלוקת. והיינו דאמר רב חסדא אגד בחד לאו שמיה אגד שלשה הוה אגד שנים מחלוקת ר' יוסי ורבנן דתנן מצות אזוב ג' קלחים ובהם ג' גבעולין ר' יוסי אומר מצות אזוב ג' גבעולין שיריו פי' אם יטול אזוב שיש בו ג' גבעולים ויאגדם הרי זה אגודה ואם נשתיירו מהם ב' אגודים נמי הוויא אגודה. ואוקימנא דלרבנן תחלתו שנים ושיריו אחד כשר ואינו פסול עד שיהא תחילתו כשיריו אחד אלמא לרבנן אם קשר שני גבעולין תחלתו הוי אגד והיינו מצות אזוב וש"מ האוגד בשנים הוי אגד.
<h2>דף יג:</h2>
אסורייתא והן אגודות של עצים או של קנים שאגדן למוכרן במספר מסככין בהן אגדן לטלטלן ממקום למקום אין מסככין בהן. צריפי דאורבני והן סכות של גמי מביאין מורביות של גמי וקושרין ראשיהן ומשלשלין אותן מכאן ומכאן וחוזר וקושרין אותה למטה שלא יפרדו שהותרו ראשי מדנין שהוא אותו קשר הקשור בראשיהן כשרים ואע"פ שאגודים מלמטה אגד שאינו עשוי לטלטלו הוא ולאו שמיה אגד. ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח אין חוצצין בפני הטומאה שאם היה פותח טפח בין בית לבית וסתמו בהן וטומאה באחד מהן אין חוצצין בפני הטומאה אלא טומאה בוקעת ונכנסת ואין מביאין את הטומאה דאין מאהילין ופוסלין בג' טפחים דכיון דמפרכי כי יבושי ונתרי כמאן דליתניהו דמי. סוכי תאנים ובהן תאנים פרכילין ובהן ענבים קשין ובהן שבלים מכבדות ובהם תמרים אם פסולת מרובה על האוכלין כשרים ואם לאו פסולים דהוה ליה מסכך בפירות ואין מסככין בדבר המקבל טומאה. וכל ידות האוכלין שבססן בגורן ומאי בססן שחבטן ודשן טהורים ומסככין בהן.
<h2>דף יד.</h2>
מסככין בנסרים דברי ר' יהודה ור' מאיר אוסר. אמר רב מחלוקת בשיש בהם ארבעה ר' מאיר אית ליה גזירת תקרה ור' יהודה לית ליה גזירת תקרה אבל בשאין בהם ד' דברי הכל כשרה [וכו']. כי פליגי מג' ועד ארבעה ר' יהודה סבר כיון דלית בהו שיעור מקום דהיינו ד' טפחים לא גזרינן פי' לא גזרינן הני אטו נסרים שיש בהן ד' ומסככין בהן ור' מאיר סבר כיון דנפקי להו מתורת לבוד דהיינו פחות מג' גזרינן ולא מסככינן בהו. ותניא כותיה דמר ותניא כותיה דמר. ומסקנא אע"ג דבעלמא ק"ל הלכה כרב באיסורא הכא (לאזורה) כשמואל (דהטה) מדהוו רבנן בתראי בנסרים שיש בהן ד' כשהפכן על צדיהן (יד:) רב הונא אמר פסולה ורב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי כשרה ואכרעה רב נחמן כדברי האומר פסולה ש"מ לדברי הכל המסכך בהן כדרכן פסולה. וק"ל נמי דר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה. הילכך המסכך בנסרים שיש בהן ד' פסול פחות מד' כשרה.
נתן עליה (נתר) [נסר] שהוא רחב ד' טפחים כשרה ואין ישנים תחתיו. למאן דאית ליה (עי' יז:) בסכך פסול בין מן הצד בין באמצע בד' אמות בכל מקום שהיא כשרה דהא לית ביה שעורא דפסלות למאן דאמר (דר') מן הצד בד' אמות מתניתן בשנתנו מן הצד דפחות משעורא דפסלות ומשום הכי כשרה. אבל אם נתנו באמצע פסולה דסכך פסול הוא. ולעולם בסכה גדולה אבל בסכה קטנה לא ולפום דאמרינן לקמן.
שני סדינין מצטרפין לפסול את הסכך באמצע בד' ומן הצד בד' אמות. פי' כגון שהיה שם סדין פחות מכשיעור ונתן בצדו סדין אחר פחות מכשיעור נמי מצטרפין זה לזה ופוסלין. שני נסרים אין מצטרפין שאם נתן עליה ב' נסרים פחותים מכשיעור אין מצטרפין זה לזה ואין פוסלין.
<h2>דף יד:</h2>
הפכן על צדיהן וסכך בהן נעשו כשפודין של מתכות שאסורים לסכך בהן. והכין [פסיק] רב נטרונאי ורובא דרשוותא.
נתן על פי הסכה נסר של ד' טפחים והכניס ממנה לתוכה כדי ג' טפחים והטפח יוצא לחוץ פסל היוצא מן הסוכה הוא וכל פסל היוצא מן הסכה נדון כסכה ופסולה.
<h2>דף טו.</h2>
תקרה שאין עליה מעזיבה פי' קורות שהבית מקורה בהן ואין עליהם טיט וקנים ר' יהודה אומר משום בית הלל או מפקפק או נוטל אחת מבנתים. וטעמייהו משום תעשה ולא מן העשוי אי מפקפק עביד ליה מעשה ואי נוטל אחת מבינתים עביד ליה מעשה ובהכי מיבטלה תקרה ומיתקנה לסכוך ומאי פקפוק דנוטלן ממקומן ומסלקן ומחזירן ומלשון לא יפיק (עי' תהילים סי' ט') ונוטל אחת מבנתים עקירה ונטילה לגמרי.
המקרה סכתו בשפודין או בארוכות המטה דסכך פסול הן אם יש ביניהן ריוח כמותן כשרה פי' שאם הריוח בין כל אחד ואחד כמלואו ונתן סכך כשר בריוח הוה ליה פרוץ כעומד דסכך כשר היינו (עמוד) [עומד] וסכך פסול היינו פרוץ דכנטול דמי. (ואמרינן לימא תהוי תיובתא דרב הונא בריה דרב יהושע דאמר פרוץ כעומד דסכך כשר היינו עומד וסכך פסול היינו פרוץ דכנטול דמי) ואמרינן לימא תהוי תיובתא דרב הונא בריה דרב יהושע דאמר פרוץ כעומד אסור, ודחינן דמאי כמותן בנכנס ויוצא פי' הוה ליה מקום הריוח יותר ממקום הסכך הפסול היינו הפרוץ ואלמלי שמסכך הריוח בסכך כשר לא מתכשרא סוכה ולא הוה קרי ליה עומד. וקיימא לן לענין מחיצות שבת כרב פפא דאמר פרוץ כעומד מותר דדיוקא ממתניתין כותיה ולא יהיו פרצות יתרות על הבנין הא כבנין שפיר דמי וליתה לדרב הונא בריה דרב יהושע דאמר אסור.
<h2>דף טז.</h2>
סככה בבלאי כלים ומאי ניהו מטלניות שאין בהן ג' על ג' דלא חזיין לא לעשירים ולא לעניים פסולה.
החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה והוא שאין שם חלל טפח במשך שבעה אבל אם יש חלל טפח במשך שבעה הרי זו סוכה. פי' החוטט בגדיש ואין לו חלל עושה מן העשוי הוא דסוכה ממילא הואי וליכא עשייה מידי אבל בזמן שיש שם חלל טפח במשך שבעה דחשוב אהל כעשוי לצל מעקרו הוי וכשהוא חוטט להרויח ולהשלים שעור סוכה הוא דבעי וכשרה היא דעושה שלא מן העשוי הוא.
<h2>דף טז:</h2>
ושיעור משך סוכה מלמטה [שבעה טפחים. וטפח הוא] בן ארבע אצבעות בגודל בן חמש ושליש באצבע בן שש בקטנה. (עי' מנחות מא:) והתם אמר רבא (עירובין ג:) אחד סוכה ומבוי ואחד כלאים באמה בת ששה טפחים אלא של סוכה ומבוי עציבות ושל כלאים שוחקות.
<h2>דף יז.</h2>
הרחיק את הסכוך מן הדפנות ג' טפחים פסולה פירש דשייר בגגה של סכה ג' טפחים סמוך לדופן אויר שהוא מגולה מן (אי) הסכוך פסולה פחות מכאן כשרה דאויר ג' פוסל בין סכה גדולה בין סכה קטנה בין מן הצד בין באמצע. סכך פסול בסכה. בסכה גדולה מן הצד לדברי הכל בד' אמות באמצע אית ביה פלוגתא ותרין לשנין, בסורא מתנו אמר רבא אשכחינהו לרבנן בבי רב דיתבי וקא אמרי אויר פוסל בג' סכך פסול פוסל בד' ואמינא להו אויר דפוסל בג' מנא לכו דתנן הרחיק את הסכוך מן הדפנות ג' טפחים פסולה סכך פסול נמי לא ליפסול אלא בד' אמות דתנן בית שנפחת וסכך על גביו אם יש בין הכותל לסכוך ד' אמות פסולה ואמרו ליה בר מנה דההיא דרב ושמואל דאמרו תרויהו משום דופן עקומה נגעו בה. להאי לישנא לרבנן אליבא דרב באמצע בד' ולרבא בד' אמות. ובנהרדעא מתנו אמר רב הונא אמר שמואל סכך פסול באמצע פוסל בד' מן הצד פוסל בד' אמות ורב אמר בין באמצע בין מן הצד בארבע אמות. ולענין פסקא. בהלכות (כ"ז ע"א) כתוב והלכתא אויר פוסל בשלשה בין סכה גדולה בין סכה קטנה, סכך פסול פוסל בד' בסכה קטנה. והם הכי אמר מר רב נטרונאי ומר רב צמח נמי. אלמא סבירא להו בגדולה כדברי האומר בארבע אמות. ורב ישראל הכהן נמי פסקה כרב דאמר בד' אמות. ואית דסבירא ליה כיון דרבנן דבי רב קיימי כשמואל ש"מ הלכה כותיה דהא מסייעי ליה. ואית דסבר דכי הא לא הויא סייעתא דתרי לישני נינהו לישנא דמר לא דמר ולישנא דמר לא דמר הילכך לא מסתייעינא מינייהו. וכך אנו סוברים מדסוראי אית להו בד' טפחים ונהרדעאי אית להו אליבא דשמואל גם הם בד' הא שוו להו להדדי דסכך פסול באמצע סוכה גדולה בד' ומפליג פליגא אליבא דרב נהרדעי אמרי בד' אמות וסוראי אמרי בד'. ומכח הדברים אתה למד דסוראי סברי ליכא פלוגתא בהא מלתא דסתם קאמרי סכך פסול פוסל בד' ונהרדעי הוא דסברי דמפליג פליגי רב ושמואל וכיון דהכי הוא נקיטינן הלכתא במאי דשוו להדדי ושבקינן במאי דפליגי ורבא דאית ליה בארבע אמות ודאי אלו איתיה בידיה גמרא אי נמי איכא פלוגתא ואמר מסתברא כמאן דאמר בד' אמות הוה אמינא דבתרא הוא ואכרועי אכרע השתא דמסברא הוא דקאמר ואנפא הוא דמיתלי מיניה דהיינו הרחיק את הסכוך מן הדפנות בד' אמות וכולי לא קמא דהא אמרי לה דהתם טעמא מאי משום דופן עקומה נגעו בה הא איתבר ליה סבריה ואע"ג דהדר למיסב מאנפא אחרינא ומאי אילו איכא סכך פסול כולי לא שבקינן מידי דמתלא בגמרא וסוראי ונהרדעאי שוו בה וסמכינן אסברא דחיקא ובכמה דוכתי אמרי רבנן דגמרא גמרא או (אלמא) [סברא] אי גמרא הוא איכא למיסמך עליה ולא למידחייה ואי סברא איכא למידחייה ולאותוביה עליה והא רבנן דגמרא הכא אותיבו כמה תיובתי ממתניתא אמאן דסבירא ליה בד' וכולהו איפריקו ואיתריץ ולפום הכי איכא למיסמך ולמיפסק כמאן דאית ליה בד' טפחים. ובהדיא פסק רבינו חננאל ורבנן בתריה כמאן דאמר בד' טפחים. וכן אמר רב פלטואי הלכתא כרבנן אע"פ שמצינו ר' יוחנן וריש לקיש (עי' ירושלמי פ"א ה"ו) תרויהון אמרין משום שאין סכך פוסל אלא בד' אמות לא מסתייעינן מנייהו דמכדי רבנן דגמרא דידן קים להו כמתניתא וכדר' יוחנן וריש לקיש אם איתנהו כהני אמאי לא איקבעו לה בגמרא ומייתו מנייהו ראיה ומותבי מדר' חייא (עי' ירושלמי פ"א הי"א) תיובתא אמאן דסבירא ליה בד' טפחים אלא ש"מ היא דר' חייא משבשתא היא בודאי ודר' יוחנן ודריש לקיש לא קים להו דהכי אמרי הילכך לא קא מסתייענא מיניה. הוה ליה מסקנא דבסכה גדולה סכך פסול מן הצד בד' אמות פחות מד' אמות כשרה. והוא דהויין מסוככות בסכך פסול ולא מגולות ואפילו בסדין ובכל דבר המקבל טומאה דכל מן הצד דופן עקומה היא תדע שאילו תלה סדינין ועשאה דופן לסוכה ויכולין לעמוד ברוח מצוייה הוויין מחיצה וכשרה הם הכי נמי כי נתנן למעלה מן הצד בפחות מד' אמות כשרה דמוקמינן לה לדופן העומדת כאלו נתעקמה ונפשטה למעלה ומגעת שם ומכלל הדופן חשבינן להו אבל אי אויר מגולה הוא הא אמרינן בג' טפחים פוסל בין מן הצד בין באמצע. וסכך פסול באמצע סוכה גדולה בד' טפחים משום הפלגה פחות מד' כשרה.
ואית דסבירא ליה דכשם שאם יש בין דופן לארץ ג' טפחים פסולה כך אם יש בין דופן לסכך ג' טפחים פסולה וסבר האי דקתני הרחיק את הסכוך מן הדפנות ג' טפחים פסולה אדופן קאי ולא היא אגג קאי וכדאמרינן לקמן אבל גבי דופן בין איכא שלשה טפחים בין איכא כ' אמה לא איכפת לן. והכי נמי פסק רב האיי ורבנן בתריה.
בית שנפחת וסכך על גביו אם יש בין הכותל לסכוך ד' אמות פסולה פי' כגון שהיתה עליו תקרה ומעזיבה ונפחתה אמצעיתה ונשתייר מקצתה סביב לכותליו וסכך על גבי הפחת רואין אם יש בין הכותל לסכוך הכשר ד' אמות פסולה פחות מד' אמות כשרה דאמרינן דופן עקומה היא. ואותו פחות מד' אמות המופלגין בין הכותל לסכוך מכלל הדופן נחשבין וכאלו הדופן נעקמה ונפשטה עד מקום הסכך. וכן חצר המוקפת אכסדראות מרוחותיה פי' כגון חצר שהקיפו באכסדראות מקורות מרוחותיה ואויר בפניהם וסכך על גבי האויר אם יש משפת הסכך הכשר ולכותל חצר דהיינו רחב אכסדרה ד' אמות פסולה ולא אמרינן פי תקרה יורד וסותם פירש אין אנו אומרים רואה את שפת התקרה הנוגעת עד פי אכסדרה יורדת למטה וסותמת את פתחה ויחשב כדופן סתומה אבל אם יש בין הסכך הכשר לכותל פחות מד' אמות אמרינן דופן עקומה וכשרה. וכן סכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו וסכך על האויר שבאמצע בסכך כשר אם מקום הסכך הפסול דהיינו תחתיו ד' אמות פסולה פחות מד' אמות כשרה.
ובסכה קטנה. סכך פסול פוסל בג' טפחים דבשלמא סכה גדולה בד' טפחים פוסל בפחות מכאן כשרה משום דאיכא שעור סוכה (דזוטר מהכי) בסכך כשר, סוכה קטנה כיון דשיעורא ז' טפחים (איכא דמשהו) [אי איכא ד' ומשהו בסכך כשר] הנך ג' בציר משהו דאישתאר מצטרפין להדדי בהדי סכך כשר וכשרה אבל אי הוו שלשה לא מצטרפינן ופסולה דתנא פסל היוצא מן הסכה נידון כסכה ואוקמה ר' אושעיא בסכך פסול פחות מג' בסוכה קטנה ומאי יוצא מתורת סוכה דתורת סוכה לישן תחתיה וסכך פסול פחות משלשה מצטרף לסכך כשר הא ג' אין מצטרף ופוסל וש"מ דאפילו פחות משלשה נמי אין ישינין תחתיו ואין יושבין. ומאן דאמר דסכך פסול פוסל בד' בסוכה קטנה לאו (דוקא) [דיקא] היא ולא סמכינן עליה. ואי איכא סכך פסול פחות מכשיעור ואויר פחות מכשיעור נמי בסמוך לו לא מצטרפינן אהדדי לפוסלה וכשרה. ואמרינן מלאהו בשפודין ובדבר המקבל טומאה פסולה.
<h2>דף יז:</h2>
שני סדינין מצטרפין לפסול את הסכך באמצע בד' ומן הצד בד' אמות. פי' כגון שהיה שם סדין פחות מכשיעור ונתן בצדו סדין אחר פחות מכשיעור נמי מצטרפין זה לזה ופוסלין. שני נסרים אין מצטרפין שאם נתן עליה ב' נסרים פחותים מכשיעור אין מצטרפין זה לזה ואין פוסלין.
סכך בנסרים של ארז שיש בהן ד' טפחים אם יש בין נסר לנסר כמלא נסר מניח פסל ביניהם וכשרה ואליבא מאן דאמר באמצע בד' אמות ובסוכה גדולה דהני נסרים לא פסיל בה וכיון דממעט אויר שבנתים בפסל שמניח באמצע הוי ליה אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא פחות (מכ') [מג'] טפחים וכשרה אבל למאן דאית ליה באמצע בד' לא מתוקמא אלא בסוכה דאית בה ח' אמות מצומצמות דהוויין שמונה ומ' טפח ויהיב נסר ופסל נסר ופסל מהאי גיסא ונסר ופסל ונסר ופסל מהאי גיסא הוו להו ששה נסרים (בד' טפחים) [כ"ד טפחים] ואויר שבנתים (ז') [ח'] טפחים והפסל מונח באמצע ומחלק האויר [ונשתיירו] פחות [מג'] לכאן ופחות [מג'] לכאן נמצא שלשה נסרים ושני פסלים ביניהם דמשוו להו כלבודים ואמרינן דופן עקומה דפחות מד' אמות נשתייר באמצע ח' טפחים אויר כשאתה נותן בתוכו ב' פסלים נמצא אויר שבין זה לזה פחות משלשה וקיימא לן דאויר פחות מג' מצטרף עם סכך כשר ואיכא שעור סוכה.
<h2>דף יח.</h2>
אויר ג' בסכה גדולה ומעטו בין בקנים בין בשפודים הוי מעוט אבל בקטנה מיעטו בקנים הוי מיעוט דסכך כשר הוא בשפודין לא הוי מיעוט דליכא שיעורא דכשרות. והני מילי מן הצד אבל באמצע פליגי בה רב אחא ורב אבינא חד אמר יש לבוד באמצע וכיון דמיעטו הוה ליה פחות משלשה וכל פחות מג' כלבוד דמי וחד אמר אין לבוד באמצע והלכה יש לבוד וכרבינא לקולא.
בתוספתא (פ"א) חצר גדולה שמוקפת עמודים הרי עמודים כדפנות והוא שאין בין זה לזה ג' טפחים.
סכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין דברי הכל כשרה אין לה פצימין אביי אמר כשרה אמרינן פי תקרה יורד וסותם ורבא אמר פסולה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם. לימא אביי ורבא בפלוגתא דרב ושמואל קא מיפלגי דאיתמר אכסדרה בבקעה רב אמר מותר לטלטל בכולה ושמואל אמר אין מטלטלין בה אלא (בארבעה) [בארבע] אליבא דשמואל כולי עלמא לא פליגי כי פליגי אליבא דרב אביי כרב ורבא אמר עד כאן לא קאמר רב התם אלא מבפנים דאיכא ג' מחיצות אבל מבחוץ דליכא ג' מחיצות לא. ואית דגריס אלא דמחיצות לאכסדרא עבידן אבל הכא דמחיצות לאו לסכה עבידן לא. הדין לישנא דגמרא. וחבטו ראשונים בפירושה יש שהעמידה באכסדרה שנפחתה וסכך על גבה ואחרים העמידוה בפנים אחרים ואנו אומרים מדקאמר פי תקרה יורד וסותם ש"מ אכסדרה מקורה ומדקאמר אבל מבחוץ דליכא שלש מחיצות שמע מינה חוצה לה הוא עוסק שיש בפני אכסדרה זו שני כותלים נמשכין משני צדדין אילך ואילך וסכך על גבן ופי אכסדרא במקום דופן אמצעית עומד אם יש לה פצימין הרי היא כסתומה ודיו אין לה פצימין אביי אמר פי תקרה האכסדרה רואין אותו כאלו יורד למטה וסותם ורבא אמר פסול לא אמר פי תקרה יורד וסותם וכיון דב' כתלים שמשני צדדים ממנה יוצאין ונמשכין מכללה נחשבין וכמסכך על גבה דמי והיינו דקאמר סכך על גבי אכסדרה וכפנים הוא והלכתא כרבא. ואם אותם פצימין נראין מבחוץ ושוין מבפנים אי נמי נראים מבפנים ושוים מבחוץ כשרה.
<h2>דף יח:</h2>
ונשאל מרב האיי סוכה שיש לה שני דפנות כהלכתן ודופן שלישי אית ביה טפח שוחק ודופן רביעית אית ביה צורת פתח והיא סמוכה לבית או לעליה מהו להכנס לבית ולעליה מן הסכה. וסוכה דדופן שלישית שלה יש בה טפח שוחק ודופן ד' יש בה צורת פתח מהו להכנס לסכה בין מפתחה בין מדופן השלישית הפתוחה. והשיב הכין חזינא דרובא דעלמא זהירין דלא עיילין לסוכה אלא מפתח אחד בלבד ואנחנא לא פרציננא בהא מילתא בעיניהון כדי לחבב את המצוה ולא זילזלו בדפני הסכה אלא מיהו לא אשכחן ראיה שאין נכנסין אלא מפתח אחד אלא כיון דמינכרן מחיצות שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח סוכה שלימה לעולם אי עיול מההיא דופן שלישית אי נפיק מניה לא מפסלה סכה. אלא מיהו שמיע לן דהוו אמרין דהא שלישית דטפח לא תהוי אלא מן הצדדין אבל דופן אמצעית לא דמחזיא כמבוי מפולש. ומיתלו בהא דא"ל רבא לאביי (יח:) אפילו נפחתה דופן האמצעית א"ל בהא מודינא לך משום (דמי חזייא) [דמיתחזייא] כמבוי מפולש. הילכך אתון כד עבידתון שלישית אפילו טפח מן הצד תהוי לרווחא דמלתא עד דמתחוורא. ועוד שאלו ממנו מי שדר בעליית שיש בה כמה בתים ובית הכבוד ומסכך על החצר העליה ויעשו כתליה כתלי העליה ופתחיה פתחי העליה וישב שם ויסעוד ויישן וכשרוצה לעשות צרכיו בבית יכנס ויטול ויכנס בבית הכבוד כדרך שהוא עושה בחול. והשיב כך ראינו שהלכה כחכמים שאומרים בדפנות שתים כהלכתן ושלשית אפילו טפח והב' כהלכתן אחת מהן דופן האמצעית שכנגד הפתח ואי איפשר לומר באמצעית גוד אסיק וגוד אחית או פי תקרה יורד וסותם דלא מיחזייא סוכה כמבוי מפולש וכיון שדופן אמצעית ודופן אחת משני צדדים אין בהם פתח למקום אחד ויש פתח לסכה ויש מדופן שלישית מחיצה אפילו טפח כהלכתו כשרה היא ואע"פ שיש פתח לבתים אחרים מצד דופן שלישית זו. ואם מתערב מקום הבשול בסכה ואפילו מצד זה מכוער הוא ולא יעשה כן וכל שכן אם נראה בה בית הכסא אבל אם אין נראה בה מקום הבשול ולא בית הכסא ממנה אע"פ שיש בה פתוחות שנכנסין מהן לשם כשרה. נתגלה מדברי הגאון שצריכות שתי דפנות הללו שיהיו כלן סתומות ושלא יהיה פתח פתוח באחת מהם. וכבר ביררנו בראיות ברורות שאין הדבר כן אלא כיון שיש שם שעור סכה כתקנה וכהלכתה אפילו יהיו פתוחים שם כמה פתחים ואפילו יהא השאר מפורע כשרה לא שנא דופן אמצעית ולא שנא מן הצד שהרי סכה העשויה כמבוי מתכשרה בפס ד' ומשהו. ואמר מר רבינו סעדיה ז"ל שצריכה סוכה להיות סתומה מג' רוחותיה ולא יהא שם מקום פתוח אלא מקום הפתח בלבד, והא כר' שמעון אזלא דאמר ג' כהלכתן ורביעית אפילו טפח ולית הלכתא כותיה. ובודאי בעינן מצוה מן המובחר וכל היכא דהויא סתומה מג' רוחותיה ולא יהא שם מקום פתוח אלא מקום הפתח בלבד (והא כר' שמעון אזלא דאמר ג' כהלכתן ורביעית אפילו טפח ולית הלכתא כותיה ובודאי בעינן מצוה מן המובחר וכל היכא דהויא סתומה מג' רוחותיה) טפי עדיף. מיהא היכא דעבד להו לדפנות כתקנן וכשעורן והשאר פרוע כשרה ולא מיפסלא כל עיקר ואפילו לכתחלה.
<h2>דף יט.</h2>
קנים היוצאים מן הסכך לאחורי הסוכה ואיכא ג' דפנות ושעור סוכה נדון כסוכה. ולא (דאמי) [אמרינן] דהני (לנומי) [לגוואי] דסוכה הוא דעבידי (אי) לבראי לא עבידי. וכן קנים היוצאים מן הסכך לפני הסכה ודופן אחת נמשכת עמם נדון כסכה ולא אמרינן לחודא קיימא. וכן סוכה שרובה צלתה מרובה מחמתה ומעוטה חמתה מרובה מצלתה כסכה תדון ולא אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי אי נמי תפסל בהך פורתא.
אויר פחות משלשה בין בסכה גדולה בין בסכה קטנה מצטרף עם הסכך וישנים תחתיו וסכך פסול פחות (מכשיעור) [משלושה] בקטנה מצטרף ואין ישנים תחתיו בגדולה נמי מצטרף אלא [שגם] ישנים תחתיו ותנן נתן עליה נסר שהוא רחב ד' טפחים כשרה ואין ישנים תחתיו והישן תחתיו לא יצא ידי חובתו משום דהוה ליה מקום חשוב וסכך פסול, הא פחות מד' ישנין תחתיו וטעמא דסוכה גדולה הוא אבל בסכה קטנה לא דפחות מד' בסכה גדולה לא חשיב בסכה קטנה חשיב ואפילו פחות מג' נמי מחשב (חשב) [חשיב] ומשום הכין אין ישנין תחתיו.
ובסכה קטנה סכך פסול פוסל בג' טפחים דבשלמא סכה גדולה בד' טפחים פוסל בפחות מכאן כשרה משום דאיכא שעור סוכה (דזוטר מהכי) בסכך כשר, סוכה קטנה כיון דשיעורא ז' טפחים (איכא דמשהו) [אי איכא ד' ומשהו בסכך כשר] הנך ג' בציר משהו דאישתאר מצטרפין להדדי בהדי סכך כשר וכשרה אבל אי הוו שלשה לא מצטרפינן ופסולה דתנא פסל היוצא מן הסכה נידון כסכה ואוקמה ר' אושעיא בסכך פסול פחות מג' בסוכה קטנה ומאי יוצא מתורת סוכה דתורת סוכה לישן תחתיה וסכך פסול פחות משלשה מצטרף לסכך כשר הא ג' אין מצטרף ופוסל וש"מ דאפילו פחות משלשה נמי אין ישינין תחתיו ואין יושבין. ומאן דאמר דסכך פסול פוסל בד' בסוכה קטנה לאו (דוקא) [דיקא] היא ולא סמכינן עליה. ואי איכא סכך פסול פחות מכשיעור ואויר פחות מכשיעור נמי בסמוך לו לא מצטרפינן אהדדי לפוסלה וכשרה. ואמרינן מלאהו בשפודין ובדבר המקבל טומאה פסולה.
<h2>דף יט:</h2>
הישן תחת המטה בסכה לא יצא ידי חובתו (דף כ' ע"ב). פירוש מטה המונחת בסוכה לישן עליה ותרגמא שמואל במטה עשרה דהויא אהל ואתי אהל עראי דהיינו מטה ומבטל אהל קבע דהיינו סוכה ומאי קבע דסוכה לגבי מטה קבע היא אי נמי דסוכה לתוכה עשויה מטה לגבה עשויה הלכך הויא לה סוכה אהל קבע ומטה אהל עראי הא אינה גבוהה י' טפחים יצא ידי חובתו. ואמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילה בסוכה אע"פ שיש לה גג והוא שאינה גבוהה עשרה טפחים (דף י' ע"ב). בלישנא אחרינא אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילת חתנים בסוכה לפי שאין לה גג ואע"פ שגבוהה י' טפחים. דרש רבה בר רב הונא מותר לישן בכילה בסוכה ואע"פ שיש לה גג ואע"פ שגבוה י"ט וכר' יהודה דמתניתין דתנן א"ר יהודה נוהגין היינו ישנים תחת המטות בפני הזקנים ולא אתו אהלי עראי ומבטלי אהלי קבע. ובפסוקות ובגדולות (כ"ז ע"א) העושה סכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר' אליעזר פוסל לפי שאין לה גג וחכמים מכשירים ר' אליעזר סבר דומיא דאהל בעינן וכיון דלית לה גג לאו אהל הוא ורבנן סברי שפועי אהלים כאהלים דמו. אביי אשכחיה לרב יוסף דגני בכילת חתנים בסוכה אמר ליה כמאן כר' אליעזר שבקת רבנן ועבדת כר' אליעזר, א"ל ברייתא איפכא תניא ר' אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין א"ל שבקת מתניתן ועבדת כברייתא א"ל מתניתן יחידאה היא דתניא העושה סכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר' נתן אמר ר' אליעזר פוסל לפי שאין לה גג וחכמים אוסרין. ש"מ מדר' יוסף כילת חתנים שרי למיגנא ביה בסוכה דכיון דלית לה גג לאו אהל הוא ולא מחזי כסוכה תחת סוכה וש"מ סוכה דלית לה גג ודעבידא כצריפא פסולה, ושמע מינה כילה דאית לה גג אסור למיגנא ביה בסוכה ואפילו למאן דאמר סוכה דירת קבע בעינן אתו אהלי עראי ומבטלי אהלי קבע. תנן סתמא דלא כר' יהודה הישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו ותרגמה שמואל במטה עשרה אלמא אתו אהלי עראי ומבטלי אהלי קבע. ותו אסור לישן בכילה בסוכה דרב (כו.) שרא ליה לרב אחא ברדלא למיגנא בכילתא משום בקא דסבר מצטער פטור מן הסוכה טעמא דמצטער הא אין מצטער אסור. והכי נמי פסק כולהו רבוותא דהלכתא כלשנא בתרא דשמואל וליתא לדרבה בר ר' הונא כלל ומדפסקו הלכתא כלשנא בתרא שמעינן דליתא ללישנא קמא דשמואל דאמר מותר לישן בכילה בסוכה אע"ג שיש לה גג והוא שאינה גבוהה עשרה נמי אסורה. הוה ליה מסקנא דכילה דיש לה גג אע"פ שאינה גבוה י' אסורה דאהל הוא אין לה גג אע"פ שגבוה י' נמי מותרת.
העושה סכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר' אליעזר פוסל לפי שאין לה גג וחכמים מכשירין ואוקימנא דמתניתן ר' נתן היא דיחיד הוא וברייתא איפכא תניא ר"א מכשיר וחכמים פוסלין והלכה כחכמים דברייתא דשפועי אהלים לאו כאהלים דמו ואין להם גג ומאי צריף רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה ומצירת וכלה עד כאצבע. סמכה לכותל צד הדופן בארץ וצדה אחת קבוע בכותל כיון דלית ליה גג לאו אהל הוא ואם הגביה מן הקרקע טפח או שהרחיקה מן הכתל טפח כשרה דהא אית לה גג. ובירושלמי אם היתה נתונה על גבי ד' אבנים או שהיתה גבוה מן הארץ טפח כשר.
<h2>דף כ.</h2>
מחצלת של שיפה דהיינו שיפון ושל גמי גדולה מסככין בה דסתמא לסכוך עד דעביד לשכיבה קטנה סתמה לשכיבה ומקבלת טומאה ואין מסככין בה ואפילו שיריה שנפחתו מכשיעור אין מסככין בה דבלאי כלים הן עד דעביד ליה לסכוך. של קנים ושל (סוף) [חלוף] גדולה שגודלין אותה [אין] מסככין בהו דבלאי כלים הן עד דעבידי ליה לסכוך דסתמא לשכיבה. כללו של דבר מה שסתמו לסכוך כשר והוא דלית ליה גדפנא דהיינו שפה וקיר אבל אית ליה גדנפא הוה ליה כלי קבול ופסול ואפילו נטל נמי אסור דהוה ליה בלאי כלים. ושירי כלים המקבלים טומאה סתמו לשכיבה ולישיבה אין מסככין בו עשאו לסכוך מסככין בו. בירושלמי סככו בחבלים אית תנאי תנו כשרה ואי תנאי תנו פסולה מן דמר פסולה בחבלים של פשתן מאן דמר כשרה בחבלים של סיב.
<h2>דף כ:</h2>
הישן תחת המטה בסכה לא יצא ידי חובתו (דף כ' ע"ב). פירוש מטה המונחת בסוכה לישן עליה ותרגמא שמואל במטה עשרה דהויא אהל ואתי אהל עראי דהיינו מטה ומבטל אהל קבע דהיינו סוכה ומאי קבע דסוכה לגבי מטה קבע היא אי נמי דסוכה לתוכה עשויה מטה לגבה עשויה הלכך הויא לה סוכה אהל קבע ומטה אהל עראי הא אינה גבוהה י' טפחים יצא ידי חובתו. ואמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילה בסוכה אע"פ שיש לה גג והוא שאינה גבוהה עשרה טפחים (דף י' ע"ב). בלישנא אחרינא אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילת חתנים בסוכה לפי שאין לה גג ואע"פ שגבוהה י' טפחים. דרש רבה בר רב הונא מותר לישן בכילה בסוכה ואע"פ שיש לה גג ואע"פ שגבוה י"ט וכר' יהודה דמתניתין דתנן א"ר יהודה נוהגין היינו ישנים תחת המטות בפני הזקנים ולא אתו אהלי עראי ומבטלי אהלי קבע. ובפסוקות ובגדולות (כ"ז ע"א) העושה סכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר' אליעזר פוסל לפי שאין לה גג וחכמים מכשירים ר' אליעזר סבר דומיא דאהל בעינן וכיון דלית לה גג לאו אהל הוא ורבנן סברי שפועי אהלים כאהלים דמו. אביי אשכחיה לרב יוסף דגני בכילת חתנים בסוכה אמר ליה כמאן כר' אליעזר שבקת רבנן ועבדת כר' אליעזר, א"ל ברייתא איפכא תניא ר' אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין א"ל שבקת מתניתן ועבדת כברייתא א"ל מתניתן יחידאה היא דתניא העושה סכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר' נתן אמר ר' אליעזר פוסל לפי שאין לה גג וחכמים אוסרין. ש"מ מדר' יוסף כילת חתנים שרי למיגנא ביה בסוכה דכיון דלית לה גג לאו אהל הוא ולא מחזי כסוכה תחת סוכה וש"מ סוכה דלית לה גג ודעבידא כצריפא פסולה, ושמע מינה כילה דאית לה גג אסור למיגנא ביה בסוכה ואפילו למאן דאמר סוכה דירת קבע בעינן אתו אהלי עראי ומבטלי אהלי קבע. תנן סתמא דלא כר' יהודה הישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו ותרגמה שמואל במטה עשרה אלמא אתו אהלי עראי ומבטלי אהלי קבע. ותו אסור לישן בכילה בסוכה דרב (כו.) שרא ליה לרב אחא ברדלא למיגנא בכילתא משום בקא דסבר מצטער פטור מן הסוכה טעמא דמצטער הא אין מצטער אסור. והכי נמי פסק כולהו רבוותא דהלכתא כלשנא בתרא דשמואל וליתא לדרבה בר ר' הונא כלל ומדפסקו הלכתא כלשנא בתרא שמעינן דליתא ללישנא קמא דשמואל דאמר מותר לישן בכילה בסוכה אע"ג שיש לה גג והוא שאינה גבוהה עשרה נמי אסורה. הוה ליה מסקנא דכילה דיש לה גג אע"פ שאינה גבוה י' אסורה דאהל הוא אין לה גג אע"פ שגבוה י' נמי מותרת.
<h2>דף כא:</h2>
הסומך סוכתו לכרעי המטה להעמידה ולחזקה ואפילו אינה יכולה לעמוד בפני עצמה כשרה.
<h2>דף כב.</h2>
סוכה המדובללת כשרה מאי מדובללת רב אמר סוכה עניה מדולדלת וחדא קתני סוכה מדולדלת שצלתה מרובה מחמתה כשרה ושמואל אמר מבולבלת קנה עולה וקנה יורד. אמר אביי לא שנו אלא שאין בין קנה לקנה היורד ג' טפחים דכלבוד הוא אבל יש ביניהם ג' טפחים פסולה ורבא אמר אם יש (בגבו של קנים) [בגגו של קנה] טפח אפילו יש בין קנה לחברו ג' טפחים כשרה דאמר חבוט (דמי) [רמי] כלומר אע"פ שאין הקנה נכנס באויר ג' לחברו כיון דאית ביה טפח רואין אותו כאלו חבוט ודבוק בחבירו. וכיון דתרצוה אביי ורבא אליבא דשמואל ש"מ כותיה סבירא להו ותרתי קתני סוכה מבולבלת ושצלתה מרובה מחמתה כשרה והכין נמי פסק רשוותא.
<h2>דף כב:</h2>
חמתה מרובה מצלתה פסולה. צלתה מרובה מחמתה כשרה. וחמתה שאמרו (ז:) מחמת סכך ולא מחמת דפנות. ותניא בתוספתא (פ"א) בד"א מלמעלה אבל מן הצדדין אפילו כלה מלאה חמה כשרה. קתני חמתה מרובה מצלתה [פסולה] הא כהדדי כשרה ותנן באידך פרקין ושצלתה מרובה מחמתה כשרה הא כהדדי פסולה, לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה אי חמתה וצלתה שוין מלמעלה פסולה משום דבקרקע הסכה דהיינו מלמטה הויא חמתה מרובה מצלתה דכי זוזא דשמשא מלעיל הוי כשעור אסתרא מלתחת. ומאי זוזא סלע מדינה דהוא פלגא דזוזא דסלע של מנה צורי ובאסתרי ד' זוזי. ואי הויא חמתה וצלתה כהדדי מלמטה כשרה דלמעלה ודאי צלתה מרובה מחמתה. והמעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראין מתוכה ואפילו כוכבי חמה כשרה. בירושלמי (פ"א) הדא אמרה שצריכים הכוכבים להיות נראים (הכוכבים) מתוכה ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא כוכבי חמה שנו.
שתים בידי אדם ואחת באילן או שתים באילן ואחת בידי אדם כשרה ואין עולין לה ביו"ט ג' בידי אדם ואחת באילן כשרה ועולין לה ביו"ט זה הכלל כל שאלו ינטל האילן והיא יכולה לעמוד בפני עצמה כשרה ועולין לה ביו"ט. פי' שתים וכולי דקתני לאו דפנות נינהו דהא קתני לקמן העושה סוכתו בין האילנות ואילנות דפנות כשרה אלא קורות הסכוך (והסוך) [והסיכוך] עומד על גביהן ומשמע דבשלש קורות סגי ליה ואם נתן רביעית תוספת בעלמא הוא ולנוי הוא דעבידנא מדתני ג' בידי אדם ואחת באילן כשרה ועולין לה ביו"ט ש"מ בהנהו ג' הוא דסגי ליה ומשום דקא משמש בצדי אילן נגעו בה הילכך אם חטט בצדי אילן והניח שתי קורות עליו ושלישית העמידה בידי אדם אי נמי הניח אותה בצדי האילן ושתים בדבר המעמיד אותה בידי אדם כשרה ואין עולין לה ביו"ט דקא משתמשי בצדי האילן ביו"ט אבל המעמיד השלש בידי אדם ורביעית על צדי האילן כיון דיכולה לעמוד באותן ג' ואם ינטל האילן נמצאת עומדת בהן כשירה היא ועולין לה ביום טוב. ובפרקין דמי שהחשיך (שבת קנד:) אמרינן אביי אשכחיה לרבה דקא משכשך (לביה) [לבריה] אגבא דחמרא א"ל קא משתמש מר בבעלי חיים א"ל צדדים הם וצדדין לא גזרו בהו רבנן ומנא תימרא דתנן מתיר את החבלים והשקים נופלים וכולי איתביה שתים באילן ואחת בידי אדם או שתים בידי אדם ואחת באילן כשרה ואין עולין לה ביו"ט מאי לאו דחק ביה באילן וסכך ביה צדדים דהוו להו צדדין וצדדין אסורין (א)לא דכפייה לאילן ואנח סכוך עליה וכיון דק"ל הילכתא התם צדדין אסורים צדי צדדים מותרים בטיל ליה ממריה דרבה וקם ליה סבריה דאביי.
<h2>דף כג.</h2>
העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשירה ועולין לה ביום טוב והוא שיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה ואע"פ שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים דסכה דירת עראי היא אבל אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה (אע"פ שיכולה לעמוד ברוח מצויה דים) פסולה. עשאה בראש האילן או על גבי גמל כשרה ואין עולין לה ביום טוב דהא תנן אלו הן משום שבות לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי הבהמה מתניתין מני ר"מ היא דתניא העושה סוכתו על גבי בהמה ר' מאיר מכשיר ור' יהודה פוסל וטעמא דר' יהודה חג הסכות תעשה לך שבעת ימים סכה הראויה לשבעה שמה סוכה שאינה ראויה לשבעה לאו שמה סוכה ור' מאיר סבר הא נמי מדאורייתא מחזא חזייא ורבנן הוא דגזרו בה. ופסקא. אית דסבירא ליה דאע"ג דפליג ר' יהודה בברייתא כיון דסתם מתניתן ר' מאיר הוא הוה ליה סתם משנה ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם משנה. ואית דסבירא ליה כיון דמוקמינן לה למתניתן כר' מאיר ש"מ הלכתא כר' יהודה וכן הלכתא והכי פסיק רבנן קשישי. עשאה לבהמה דופן לסוכה כשרה והוא דעביד לההוא רוחא [ואיכא בני כרעא] בהוצא ודופנא ומתח ליה באשלי מלעיל דלמא רבעא ונמצא שעור דופן סוכה חסר. בתוספתא (פ"א) עושה אדם את חבירו דופן כדי שיאכל וישתה ויישן.
<h2>דף כד:</h2>
העושה סוכתו בין האלנות והאלנות דפנות כשרה והוא שיהיו קשין שיכולין לעמוד ברוח מצויה דכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה והנך נופין שאינם יכולין עמוד ברוח מצויה עביד להו חזוק בהוצא ודפנא ולא גזרינן דלמא אתי לאשתמושי באילן גופיה.
<h2>דף כה:</h2>
שלוחי מצוה פטורין מן הסכה שכל העוסק במצוה פטור מן המצוה שנ' (דברים ו') בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן מכאן אמרו הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנה חייב. מאי משמע בדרך מה דרך רשות אף כל רשות לאפוקי האי דבמצוה קא עסיק דמדכתב ובלכתך ולא כתב ובלכת ש"מ דבלכת דידך מחייבת הא בלכתך לדבר מצוה פטירת. כללא דמלתא כל היכא דעסיק במצוה אי נמי דטריד במצוה כגון הכונס את הבתולה פטור וכיוצא בה דטורד במצוה כעוסק במצוה דמי אבל הכונס את האלמנה דלא טריד אי נמי אבל ושטבעה ספינתו בים דטריד טרדא דרשות חייבים וכי תימא מאי שנא מי שמתו מוטל לפניו דפטור התם נמי טירדא דמצוה טריד ועוד צערא דממילא היא, אבל אבל ושטבעה ספינתו בים אינהו דקא מצערי נפשייהו ואיבעי להו ליתובי דעתיהו. חתן וכל השושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל ז' משום דבעי למיחדי ואין שמחה אלא בחופה ר' זירא אכיל בסוכה וחדי בסוכה אמר כל שכן דחדאי ליבא דעבידנא תרתי. ואית דסבירא ליה דחתן פטור ושושבינין ובני חופה חייבין. ואית דפסיק ליה חתן ושושבינין וכל בני חופה פטורין ור' זירא מחמיר אנפשיה הוה דהא אמרינן וניכל בסוכה וניחדו בחופה אין שמחה אלא במקום סעודה. וכן אמר רב נטרונאי וכוותיה סבירא לן.
<h2>דף כו.</h2>
הולכי דרכים ביום פטורים מן הסוכה ביום והולכי דרכים בלילה פטורים מן הסכה בלילה וחייבים ביום. הולכי לדבר מצוה פטורין בין ביום בין בלילה ואפילו כי מטו לאתרי דמיקלעי לגבי נמי פטירי כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא כי הוו עיילי בשבתא דריגלי לבי ריש גלותא הוו גנו ארקתא דסורא אמרי אנן שלוחי מצוה אנן ופטרינן. שומרי העיר בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבים ביום שומרי גנות ופרדסין פטורין בין ביום בין בלילה דלא יכלי למיעבד התם סוכה דפרצה קוראה לגנב ולא מסתגיא להו ואי כיריא דפיריא הוא דלא נטרי דלית ביה משום דפרצה קוראה לגנב דהא קמייהו קאי ומצי לנטורה ליעבדו סוכה התם וליתבו. חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה ולא חולה שיש בו סכנה אלא אפילו חש בראשו או בעיניו פטור הוא ומשמשיו מן הסוכה. ומצטער פטור מן הסוכה וכגון (דלא) [דקא] מצטער בבקי ובריח זוהמא וכל כיוצא בהם פטור אבל משמשיו חייבים.
אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה וכמה אכילת עראי כד טעים בר בי רב ועייל לכלה והיינו יותר מכביצה ואם בא להחמיר על עצמו מחמיר כרבן יוחנן בן זכאי שהביאו לו לטעום את התבשיל ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה ותני עלה לא מפני שהלכה כן אלא שרצו להחמיר על עצמן וכשנתנו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו והוא הדין לכביצה דלא בעי סוכה דפחות מכשיעור הוא. ואין ישינין שינת עראי חוץ לסוכה דאין קבע לשינה. וכמה שינת עראי כדי הילוך מאה אמה. בירושלמי (פ"ב ה"ה) א"ר אלעזר אכילת עראי אין שינת עראי לא חברייא שכן אדם משתקע בתוך שינו ר' לא אמר שכן אדם ישן קמאה ודיו. והתם נמי ר' אבדומי מלחא הוה דמיך בחנותיה עבר ר' חייא בר אבא א"ל זיל דמיך גו מטללתך.
<h2>דף כו:</h2>
אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה וכמה אכילת עראי כד טעים בר בי רב ועייל לכלה והיינו יותר מכביצה ואם בא להחמיר על עצמו מחמיר כרבן יוחנן בן זכאי שהביאו לו לטעום את התבשיל ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי של מים ואמרו העלום לסוכה ותני עלה לא מפני שהלכה כן אלא שרצו להחמיר על עצמן וכשנתנו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה ולא בירך אחריו והוא הדין לכביצה דלא בעי סוכה דפחות מכשיעור הוא. ואין ישינין שינת עראי חוץ לסוכה דאין קבע לשינה. וכמה שינת עראי כדי הילוך מאה אמה. בירושלמי (פ"ב ה"ה) א"ר אלעזר אכילת עראי אין שינת עראי לא חברייא שכן אדם משתקע בתוך שינו ר' לא אמר שכן אדם ישן קמאה ודיו. והתם נמי ר' אבדומי מלחא הוה דמיך בחנותיה עבר ר' חייא בר אבא א"ל זיל דמיך גו מטללתך.
<h2>דף כז.</h2>
ר' אליעזר אומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה וחכמים אומרים אין לדבר קצבה חוץ מלילי יום טוב הראשון בלבד דגמר ט"ו ט"ו מחג המצות מה התם לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף הכי נמי לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות. ומי שלא אכל ליל יום טוב ראשון אין לו תשלומין וע"ז נאמר (קהלת א') מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות.
<h2>דף כז:</h2>
יוצאין מסוכה לסוכה כגון שיש לו שתי סכות. ועושין סוכה בחולו של מועד וכגון מי שנפלה סוכתו אי נמי מי שבא מהדרך וגר שנתגייר בנתים וקטן שגדל בנתיים ואדם יוצא ידי חובתו בסכת חבירו דכת' (ויקרא כ"ג) כל האזרח בישראל ישבו בסכות. ונשאל מרב האיי שני אחים או שני שותפים שעשו סוכה אחת קטנה שאינה מספקת לכולן לישן בה ופעמים נכנסין מקצתן ואוכלין בה ופעמים אוכלין מקצתן בה ומקצתן בבתיהן וכן בשינה יוצאים ידי חובתן על זו הדרך או לא. והשיב לענין אכילה יכול כל אחד ואחד לבדו לאכול בסוכה זו בשעה זו וזו בשעה אחרת ולהמשיך פרפראות ולעשות הכר אבל לענין שינה שאינה מספקת אם אין להם מקום לעשות בו סכה זה ישן לילה זו וזה ישן לילה אחרת ואם חביבה עליהם מצוה ביותר תבא עליהם ברכה זה ישן מקצת הלילה וזה ישן מקצת הלילה ואם שומרי גנות ופרדסים פטורים כל שכן מי שאין לו מקום לישן בסכה ואם מצטער משום באקי או משום סירחא וכיוצא בהם פטור כל שכן כל מי שמצטער מפני הדחק אלא שעושין משמורות ביניהם שישנים בסוכה כמה שמחזקת אלו זה הלילה ואלו זה הלילה כדי שיצאו כולם ידי חובתם ואינם חייבים להצטער בדוחק. ואמר רב נטרונאי גאון מצות סוכה לעשותה כל אחד ואחד בביתו ולאכל ולשתות ולישן ולדור ולשנות בה ובבית הכנסת אין צריכין לעשות כן אבל אם יש שם באותה העיר שווקים ורגילין ישראל לבא שם בחג הסכות יעשו לאותם המתקבצים כדי שיאכלו וישתו בסכה וישנו בסכה של בית הכנסת אבל להוציא שם ספר תורה (ולחלקן) לא נכון לעשות כן ואין מנהג בשתי ישיבות ואין עושין סוכה בבית הכנסת כל עקר וזה שמביאין ראיה (נחמיה ח') ובחצרות בית אלהים מעשה זה בירושלים היה שהיו עולין לרגל, אספמיא נעשת ירושלים שעולין לה לרגל. ונשאל מרב האיי נהגו לעשות סוכה בבית הכנסת מי שאין לו מקום לעשות סוכה או מי שאין ידו משגת או שלא היה לו לעשותה נכנס ויושב בה ויוצא בה ידי חובתו ומברך או לא. והשיב הלא אתה יודע שחייב אדם לישב בסוכה כל ז' [כעין] תדורו היוכל לדור בבית הכנסת ולאכל ולישן שם ודאי נכנס ויושב בה מברך אבל כל ידי חובה לא יצא. ושאתה אומר אין ידו משגת הלא מחצלת קנים שתקן (ראש מדינה) [ראשי מעדנים (יג:)] או קנים שסכך בהן דיו ואם ודאי אי איפשר לו אפילו כן מה יעשה. ובבגדאד עושין בבתי כנסיות שלהן סוכות וכן מנהג ישראל ואפילו במקדש כתוב (שם) איש על גגו ובחצרותיהם ובחצרות בית אלהים.
<h2>דף כח.</h2>
ונשאל מרבינו האיי הא דתנן מי שהיה ראשו ורובו בסכה ושולחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין ובית הלל מכשירין הא סוכה דסמיכא לבית דבעי למהוי מיעוט גופו בבית וראשו ורובו בסכה היכי דמי אי צריך למיעבד דופן בבית כדי שיהא מחיצה לסוכה אי מותר להשתמש בכולה ביתא. והשיב הוי יודע כי זה שאמרו ראשו ורובו בסכה ושאר גופו בבית לא בבית שהוא במקום [דופן מג'] דפנות של סוכה אלא בית (הוא) שהוא סמוך (לפסח) [לפתח] הסכה כגון בית שיש לו ב' פתחים נכנסין לו מפתח אחד ויוצאין אל הסכה מפתח אחר או בית שיש בתוכו ארובה בהכשר סוכה וסכך שם ועשה דפנות כהלכתן שנמצא שאר גופו בתוך הבית ולאו דוקא שיהא שאר גופו בתוך הבית אלא אפילו בחצר מגולה תחת השמש כשרה היא אבל אם היה לה פתח בדרך הסכה ומצדה יש בית בדופן מדפנות שלה אין משתמשין בבית עם הסכה ואם משתמש הרי זו פסולה אלא מפסיקין הבית מן הסכה במחיצה כדי שיעמדו ג' דפנות כהלכתן. ואנו אומרים דלא מיפסלא סוכה כשמשתמשת עם הבית אי נמי כשהיה פתח בית פתוח לתוכה ועוברין דרך עליה דסוכה לאו כהר הבית היא ולא כבית הכנסת היא דתנינא בהו (מגילה כח.) ולא יעשנה קפנדריאה אלא כבית דמיא שדרין בתוכה מה בית אי מעביר דרך עליה לא [איכפת לן אף סוכה נמי כל שהיא כהלכתה אי מעביר דרך עליה לא] מיפסל דמצות סוכה גופה בדירת המחויב בה תליא לדור ולאכל ולשתות בתוכה וכל היכא דנמצא דר בתוכה בין פתחי הבית פתוחים לתוכה ועוברין דרך עליה בין שמשתמשין מתוכה לבית ואיהו לא קפיד מצותה קיימת ועומדת.
ורובא דרשוותא סברי דהלכתא כבית שמאי בהני תרתי בין בסכה גדולה בין בסכה קטנה ואע"ג דאוקמוה רבנן בשטה דאמר אביי ר' יאשיה ור' יהודה ור' שמעון ורבן גמליאל ובית שמאי ור' אליעזר ואחרים כולהו סבירא להו דסוכה דירת קבע בעינן כו' בית שמאי דתנן מי שהיה ראשו ורבו בסוכה וכולי וקיימא לן דבכל שיטה לית הלכתא כוותיה ואעפ"כ קסברי רשוותא דהלכתא כבית שמאי ולאו מטעמיה. ואף אנו היינו סוברין כך עד שנתגלה לנו דבשני דברים נחלקו ב"ש וב"ה אחד בסוכה גדולה ואחד בסוכה קטנה ובקטנה הוא דעמדה הלכה כמותו דאמרינן הלכתא צריכה שתהא מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו אבל בסוכה גדולה לא נפסקה הלכה כמותו אלא היא גופה הועמדה בשטה לומר שאין הלכה כמותן אלא כבית הלל דאמרינן (סוכה ז:) בית שמאי דתנן מי שהיה ראשו ורובו בסכה וראיה גדולה לדבר דהתם בברכות אמרינן רב יוסף אמר עשה כדברי בית שמאי לא עשה כלום דתנן מי שהיה ראשו ורבו בסכה כולי ש"מ אין הלכה כבית שמאי אלא כבית הלל.
מי שהיה ראשו (ובו) [ורובו] בסוכה גדולה ושולחנו בתוך ביתו ב"ש אומר לא יצא ובית הלל אומרים יצא והיכי דמי כגון דיתיב אפומא דמטללתא ושולחנו בתוך הבית וב"ש סברי גזרינן שמא ימשך אחר שולחנו וב"ה סברי לא גזרינן וסוכה קטנה שאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין. אמר רב שמואל בר רב יצחק הלכה צריכה שתהא מחזקת כדי ראשו ורובו ושלחנו כמאן כב"ש ולא תזוז מנה. ובירושלמי לא סוף דבר שלחנו אלא אפילו כדי שולחנו וכמה הוא טפח.
<h2>דף כח:</h2>
ת"ר כל שבעת הימים עושה אדם את סוכתו קבע ואת ביתו עראי כיצד היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושותה בסוכה ומטייל בסוכה דכת' תשבו כעין תדורו אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי. ותניא (מג:) בסכות תשבו ז' ימים ימים ואפילו לילות דגמר תשבו תשבו ממלואים מה להלן ימים ואפילו לילות אף כאן ימים ואפילו לילות. מקרא ומשנה ועיניי סברא דצריך קבע בסוכה אבל לארהוטי לישנא דגמרא חוץ לסוכה כי הא דרבא ורמי בר חמא כי הוו קיימי מקמי רב חסדא הוו מרהטי לשנא דגמרא והדר יתבי מעייני בסברא.
<h2>דף כט.</h2>
מאני מיכלא כגון קדרות וקערות חוץ לסוכה מאני משתייא כגון כדים וכוסות בסכה שרגא בסכה גדולה בתוכה בסוכה קטנה חוצה לה.
ירדו גשמים מאמתי מותר לפנות משתסרח המקפה של גריסין. בירושלמי (פ"ד) לא סוף דבר שתסרח אלא אפילו כדי שתסרח. לא סוף דבר מקפת גריסין אלא אפילו מקפה של כל דבר. תני כשם שמפנין מפני הגשמים כך מפני השרב ומפני היתושין. רבן גמליאל נכנס ויוצא כל הלילה ר' אליעזר נכנס ויוצא כל הלילה חד תלמיד מן דר' מנא הורה לחד מן קריבי דבי נשיאה יצא אין מטריחין עליו לחזור ולא שמע הא דרבן גמליאל ור' אליעזר. אביי הוה יתיב קמיה דרב יוסף נשב זיקא ואייתי צבוותא לאפיה [א"ל רב יוסף פנו לי מאני מהכא] א"ל אביי והא אנן משתסרח המקפה תנן אמר ליה לדידי כיון דאנינא דעתאי כמי שתסרח המקפה דמי לי. היה אוכל בסוכה וירדו גשמים וירד ואח"כ פסקו אין מטריחין אותו לעלות לסוכה עד שיאיר משיעלה עמוד השחר.
<h2>דף לא.</h2>
סוכה גזולה והמסכך ברשות הרבים כשרה כגון שתקף את חבירו והוציאו מסכתו ונכנס הוא וישב בתוכו יצא ידי חובתו דקרקע אינה נגזלת וכל היכא דאיתה בי מרה קיימא והווייא לה סוכת חבירו ואדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חברו ואם גזל עצים וסכך בהם דברי הכל אין לו אלא דמי עצים בלבד והיינו דתניא (ט.) תעשה לך משלך למעוטי גזולה. בירושלמי סוכה גזולה אית תנאי תנו פסולה ואית תנאי תנו כשרה מן דמר כשרה בשגזל קרקע מן דמר פסולה כשגזל (פסולה) [פסל] אמר רבינא האי קשורא דמטללתא דגזל וטלל עליה עבדו בה רבנן משום תקנת מריש דאין לו אלא דמי מריש דיהיב ליה למריה דמיה ושרי ותנן על המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו מפני תקנת שבים והני מילי בגו שבעת ימי החג אבל לאחר שבעה הדר בעיניה ואי חבריה בטינא אפילו בתר שבעה נמי יהיב ליה דמיה. ההיא אתתא דגזלו דבי ריש גלותא עצים מנה וסככו בהו אתאי לקמיה דרב נחמן אמרה ריש גלותא וכולהו רבנן בסוכה גזולה יתבי צווחא ולא אשגח בה אמרה להו אתתא דהוו לה לאבוה תלת מאה ותמני עשר עבדין צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה [פי'] לאברהם אבינו שמנה עשרה ושלש מאות עבדים אמר להו רב נחמן פעיתא היא אין לה אלא דמי עצים בלבד פי' קולנית צווחנית כדכתיב (ישעיה מ"ב) כיולדה אפעה. ש"מ דהגוזל עצים וסכך בהו קננהו בתקנתא דרבנן דיהיב דמייהו אבל למיפסל סוכה לא מיפסלא דהא רב נחמן לא פסלה לההיא סוכה אלא אמר אין לה אלא דמי עצים בלבד ודאמרינן לך למעוטי גזולה (ט.) הני מילי לכתחלה הא דאיעבד נותן דמים.
<h2>דף מו.</h2>
בהלכות (כ"ו ע"ד) העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר כגון מיכנשה ומימך בה בסתרקי מברך שהחיינו ואם אינו יכול לחדש בה דבר מברך שתים אחת אסוכה ואחת אזמן והשתא דאמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דקא מסדר להו אכסא דקדושא הילכך זמן בין העושה סוכה לעצמו ובין העושה לולב לעצמו לא צריך למימר דסגי להו בדכסא. והאי חדוש דקאמר מיכנשא ומימך בה בסתרקי ההוא לאו חידוש הוא דחידוש דבעינן בסוכה גופה הוא דבעינן דליהוי עשיה בדידה. והתם בירושלמי אתמר לענין סוכה הישנה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין תני צריך לחדש בה דבר חברייא אמרי טפח ר' יוסי אמר כל שהוא מן דמר כל שהוא ובלבד על פני כולה אלמא חידוש בגופא דידה הוא. ודקאמר נמי בין דעושה סוכה לעצמו בין דעושה לולב לעצמו לא שייך ביה כלל ודרב כהנא לאו אסוכה ולולב אתרווייהו הדרי אלא אסוכה לחודה הדר הואיל וזמן ישיבה וקדוש בהדדי נינהו הוה סדר אכסא קידוש וסוכה וסגי ליה הואיל וזמן ישיבה וקידוש כהדדי נינהו. וצריך לברך בשעת עשייה ואם רצה לברך שתים בשעת נטילה היינו זמן חיוב מצוה רשאי ואין צריך לברך בשעת עשייה. כללו של דבר זמן דמצוה פעם אחת מברך בירך בשעת עשייה אינו חוזר ומברך בשעת חיוב היה רגיל לברך בשעת חיוב אין צריך לברך בשעת עשייה. והלכתא סוכה ואחר כך זמן (נו.) דחיובא דיומא עדיף. והנכנס לישב בה כל שבעת הימים אפילו מאה פעמים ביום מברך על כל פעם ופעם והם הכי נמי הנכנס לסכת חבירו. ואמר רבינו האיי הנכנס לסכת חבירו לבקרו מנהג ידוע שמברך כל זמן שהוא נכנס לשם בין תחת סוכה של עצמו בין תחת סוכה של חבירו בין סועד בין שאינו סועד.
ת"ר (ספרי פ' ראה) (דברים ט"ז) חג הסכות תעשה לך להדיוט. מניין אף לגבוה ת"ל (ויקרא כ"ג) חג הסוכות (תעשה) שבעת ימים לה'. אם כן למה נאמר תעשה לך כל זמן שאתה עושה מעלה אני עליך כאלו לגבוה אתה עושה. ותניא העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שהחיינו נכנס לישב בה אומר ברוך אשר קב"ו לישב בסוכה. היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש בה דבר מברך מיד ואם לאו לכשיכנס מברך שתים. אמר רב אשי חזינא ליה לרב כהנא דמסדר (להיכא כסא) [לכולהו אכסא] דקדושא.
<h2>דף מח.</h2>
ומצות סוכה שבעת ימים וביום שביעי לבני ארץ ישראל דלית להו שמיני ספק שביעי גמר מלאכול סעודתו בשביעי לא יתיר את סוכתו אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה משום יו"ט האחרון של חג ואם אין לו מקום להוריד את כליו פוחת בה ארבעה ולדידן דאית לן שמיני ספק שביעי בשמיני מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן. מן המנחה ולמעלה מוריד כליו ואם אין לו מקום להוריד כליו אי סוכה קטנה היא מדליק בה את הנר כי היכי דליהוי היכרא דכולהו שבעה יומי שרגא לבר ממטללתא מאני משתיא במטללתא ואי סוכה גדולה היא מעייל לה מאני מיכלא כי היכא דליהוי היכרא דכולהו שבעה יומי מני מכלא לבר ממטללתא ואוקימנא בסוכה גדולה.
